רצתי כל עוד רוחי בי.
לעזאזל.
אני חייבת להגיע אליהן מהר, חייבת להראות להן, חייבת לספר.
הנה הן - "אתן חייבות לבוא מהר, אתן חייבות לראות את זה!"
וכולנו רצות ביחד, אני בפאניקה, הן בדאגה עמומה, מי ליציבותי
הנפשית ומי לרגליהן הכואבות.
אנחנו מגיעות למקום.
מעל שלד קטן ומלא בשאריות דם ובשר, רוכן וישן לו דרקון גדול.
הדרקון הגדול שאכל את טומי.
הן עומדות שם בשוק, עינהן פעורות באימה ופיהן קפוץ ונוקשה.
"אלוהים אדירים"
סוף סוף מישהיא אומרת. אני מהנהנת בראשי בעצב, והיא ממשיכה:
"אתן ראיתן בחיים שלכן זנב כל כך מכוער?!"
מה לעזאזל?!
היא נפלה על הראש!
אחת מהן עונה לה "לא יודעת, הוא דווקא נראה נחמד לדעתי"
"נחמד? את קוראת לזה נחמד?! זה ממש מעוות"
"את סתם מגזימה" עוד מישהיא מצטרפת" זה לא בדיוק נחמד, אבל זה
לא כ ז ה מכוער..."
"את משוגעת? או שפשוט לא איכפת לך? את לא רואה את הכתמים
האדומים האיומים האלו? זה ממש מגעיל!"
"מגעיל" לאט לאט כולן מתחילות לקחת חלק בדיון שנהיה די סוער -
"מגעיל זה בטוח לא! ירוק עם קשקשים אדומים זה בדיוק הדרקון
הקלאסי! את לא יכולה להגיד על זה שזה מגעיל."
"אבל זה כל כך כן!!! אז זה שזה כביכול "קלאסי" הופך את זה
לטוב? זה הופך את זה ליפה? ככה? בגלל שככה זה היה אז ככה זה
צריך להיות תמיד?"
הן צורחות אחת על השניה בהיסטריה - אני מנסה להבהיר נקודה,
להשחיל מילה, אבל לשוא.
"לא, זה לא אומר את זה, אבל מה בדיוק את יכולה לעשות? לצבוע לו
את הקשקשים? לצייר עליו נקודות ירוקות? להכליא אותו עם משהו?
הנדסה גנטית? מה בדיוק את רוצה לעשות? אם את חושבת שזה מכוער
וזה כל כך מציק לך, אז מה את הולכת לעשות בקשר לזה?"
הרוחות מתלהטות, התסכול גדול, הן נראות זועמות, ואחת מהן בכלל
לא שמה לב שהיא עוד שניה מועדת על הגופה של טומי.
"אני? אני לא אעשה כלום בקשר לזה, אבל בטוח יש מישהו שיכול
לעשות משהו בקשר לזנב שלו... אנשים יכולים לעשות הרבה דברים אם
רק נותנים להם הזדמנות"
"ואת?"
"אני לא רוצה אותה."
"אבל את לא מבינה שאם אנשים לא יתחילו לנסות אז לא יקרה שום
דבר? שאם אפילו לך זה לא מספיק חשוב זה לא יהיה מספיק חשוב לאף
אחד? את לא יכולה סתם להגיד - הזנב שלו צריך להראות אחרת, ולא
להיות מכונה לעשות שום דבר בשביל זה..."
"אבל הזנב שלו בכלל לא מכוער! הוא יפה! הוא יפייפה אפילו!"
"למי איכפת לעזאזל?!" נשברתי" למי אכפת אם יש לו כתמים אדומים
או ירוקים? מה זה לעזאזל משנה? אתן תופסות על מה אתן מדברות?!
HELL - הדרקון א כ ל את טומי!!! טומי מ ת !! הדרקון אכל אותו!
הכתמים האדומים האלה הם לא סתם! הם פצעים! טומי התגרה בו כל
הזמן! הוא זרק עליו דברים!אז הוא אכל אותו! הדרקון אכל את
טומי! טומי מת!!!"
אני בוכה בהיסטריה והן בוהות בי. מאיפה היא נפלה?
"הדרקון אכל את טומי?
הוא באמת לא היה צריך לעשות את זה. יש לו עששת". |
