שוב הלילה בא, ואני מרגיש נורא
 ורוצה לקבל קצת אהבה...
 יוצא עם חברים, ולא זוכר כבר מה קרה
 והזכרונות עולים בלהבה...

 ומגיע אז אליך, את פותחת את הדלת
 הסתכלתי, את נמצאת עכשיו איתה...
 עטופה קצת במגבת, ונראית קצת מבוהלת
 מזמינה אותי לבוא שוב למיטה...

 ואנחנו נכנסים, את מנשקת את כולי
 את נראית שלווה אך כלל לא רגועה...
 ואומרת לי תשמע:, שזה בכלל לא בשבילי
 מצטערת שעכשיו את קצת פגועה...

 ועכשיו הכל נגמר, ואני כבר מתלבש
 את שוכבת ושופכת את הלב...
 וזה קטע די מוזר לי,כל מה שמתרחש
 מספרת לי עד כמה זה כואב...

 ואני מקשיב רק לך, כשאת מספרת לי
 על כל הכאב שמתייצב מולך...
 ומבטיח שאבוא שוב, גם אם זה לא בשבילי
 ונותן לך את הכסף והולך.

 ואנחנו נפרדים, ואת נתת לי נשיקה,
 אז מהי המציאות, אולי שכחנו?
 ואומרת לי:תבוא שוב, ושאת מחכה,
 וזה רק אני ואת, אך לא אנחנו.