בשעת דמדומים ראתה אותו בזווית עינייה,
חברתה ידעה ושיתפה פעולה,
הוא הביט בהן ולא הבין מה קרה,
ניגש ושאל מה השעה,
והיא בקול תמים ענתה,
וחברתה שתקה.

הוא הביט בחברתה,
והיא התעצבנה,
ואחרי שהלך צעקה וצעקה,
ואני שתקתי בלי לדעת מה הבעיה,
ואני הבטתי בה ואמרתי לה,
"זו לא אשמתי שאותך לא רצה,
והיא קמה והלכה.

נשארתי בודדה,
וקרעתי את הפתק שנתן ההוא.
ואני חלמתי בהקיץ על ההיא,
וידעתי בתוך תוכי שאותי,
היא לא תבין.