הוא לא מדבר עוד על ילדים קטנים בחולצות לבנות,
חתולים חמודים עם עיניים גדולות, לא מדבר על תמימות
ועל מה שהיה רק הנקמה נשארה בליבו זה עתה.

היא והוא לנצח חובקים, דן עכשיו אוחז בעננים,
לא עוד פוליטיקה, מלחמה, גיוס מוקדם, רק היא בראשו
נמצאת מזמן.

לדן נגמרו הרעיונות הטובים, הראש רק מלא ברוע ושקרים,
אותה הוא אהב ולו היא שיקרה,
אותה הוא השלים והיא אותו שברה.

הלב הכואב לנצח ידם, הלב הדואב אין בו כבר דם.
מה שקר אחד כבר יכול לעשות.
הלבן שבפנים אותו לכסות.

הוא לא מדבר על דברים של עבר,
מריצה קטנה מלאה באפר,
רק הרוע בלב עכשיו נשאר והדם כבר מזמן ניגר.

הים כבר שקט ודן בצרה, לא נשארה בפניו הברירה.
ילדים קטנים בחולצות לבנות, חתולים חמודים עם עיניים
גדולות, גור שזה עתה נולד, והיא שוכבת שם בצד.

הזונה לא תלך ואותו לא תעזוב
את הלב הכואב היא שלפה מתוכו.
שקרים של תמימות ועיניים דומעות, עצב עמוק
כשכואב לה ב.

הכאב לא יפסק אצלה לעולם השתיקה נמשכה לא לאף פה אדם
היא והוא, הוא והיא, לנצח חובקים
עד שנעלם אבק המלאכים.

אין עוד תמימות, הילדים כבר גדלו,
חולצותיהם בדם נטמעו, חתולים חמודים עם עיניים גדולות,  
שוכבים לצד הדרך מחפשים נשמות.

הרוע שולט בליבו זה עכשיו.
הנקמה נעשתה ואין לו עוד, ילדים קטנים בחולצות לבנות,
חתולים חמודים עם עיניים גדולות, כל אלה נעלמו כאין עוד.

הכאב כה עצום ואינו יכול לסבול אז החליט
מאבק המלאכים לאכול.
הכדור והחבל מושכים אותו משם והאבק ממנו כבר נעלם.

עצים ירוקים, פרחים צבעוניים, נוף של עולם.
ילדים קטנים בחולצות לבנות משחקים
עם חתולים בעלי עיניים גדולות.

שמיים כחולים, עננים לבנים, אור זה חזק של שמש נעים.
עצים אדומים משחקים עם חתול, ילדים לבנים שאין בם בתול.
שמיים שחורים, עננים אפורים, ברקים בשמיים עכשיו מרעימים.

ריח של מוות נישא באוויר, השמיים שוחקים לאבק הצעיר,
הרוח אותו משם לקחה, העיפה אותו לאזורי הפריחה,
הרוע לנצח ישכון שם בפנים, בין ההולכים ובין השבים.

כך האבק נישא לאין עוד משמים את אזורי הפריחה
ללא עוד.
הרוח אותו סחפה משם, עד שבסוף נישא לים.

מהים כן הוא בא ולים כך ישוב,
כן סדרי העולם יקבעו את הטוב, והרוע המוחלט שנמצא באבק
עדיין קיים במעמקי הים.

עד לסער הבא או מקרה של מבול
האבק לו ישכון בתחתית הגבול, אך רק עם מקרה של היפוך סדרי
עולם
האבק פה יצוף, יעלה לפני הים.

משם ינשא על כנפי השכינה, ויחריב את כבלי האמונה.
האדם שנמדד על טוב ליבו, לא חווה עוד את שבירת אמונתו,
וכך ירחף לו אבק ממקום למקום וישמים את העולם עד לאין בו תום.


הרוע יצוף, על פני מים נישא
האבק פה יצוף על כנפי השכינה
ואבק כוכבים, אבק  ניצנים, אבק מלאכים, נאבד כמו לעולמים.

חתולים חמודים עם עיניים בחוץ אינן עוד רואות את מה שנחוץ.