|
את עומדת מולי,
אבל תהום מפרידה בינינו.
אני קורא לך בשמך,
אבל את לא שומעת.
אני מושיט את ידי אליך,
אבל את רחוקה.
אני מנסה להביט בעיניך,
אבל את מסיטה את מבטך.
החושך כבר ירד ואני חושב שכבר איבדתי אותך,
אבל בדיוק אז אני מגלה שאת לידי אוחזת בידי.
את השיר הזה אני לא זוכר שכתבתי
אבל אני זוכר שחלמתי את מה שמסופר בו
ובבוקר מצאתי את השיר הזה מונח ליד המיטה שלי בכתב ידי |
|
|
הייתי רק רוצה
לנצל את המקום
הזה בשביל למסור
ד"ש לכמה
אנשים:
אמא, אבא, אורן,
יעל, ורד, דן,
שימי, גולדה,
סוסית,
כדרלעומר,
וקוצית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.