[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יניב צוקרמן
/
אדוני הנשיא

-"אדוני הנשיא, יש לנו 5 דקות!" הוא אמר כשנכנס לחדר שלי לבוש
בחליפה שחורה שלפני כמה וכמה שנים, הייתי מתפעל מהמחיר שלה.
מוזר שאני חושב על זה עכשיו.
-"עוד דקה!" אמרתי לו, מעיף עוד מבט במראה. לא חסר לי עכשיו
שעון דובר.
-"המאפרות כבר טיפלו בך?" הוא שאל, מתחיל להסתובב לי בחדר.
-"כן, כן. אין לך מה לדאוג" עניתי, נושם נשימה עמוקה.
-"אתה מרגיש מוכן? אתה מתרגש?" הוא שאל, ממשיך להסתובב בחדר,
מכאיב לראש שלי.
-"ג'וני, אתה מוכן כבר לשבת? אתה עושה לי כאב ראש" אמרתי לו,
נשען על השולחן שלי.
הוא התיישב על הספה הפרחונית שלי, אבל עדיין נראה שהוא יותר
לחוץ ממני.
-"אני לא מבין למה אתה עושה מזה סיפור כזה גדול! בסך הכל הודעה
לאומה. בחיי אלוהים, אתה אפילו יותר לחוץ ממני!"
-"זאת לא סתם הודעה לאומה, אדוני הנשיא!" הוא אמר משחק עם העט
שלו. "זה יכול לשנות את כל הפופולריות שלך."
-"אני לא הראשון ולא האחרון שמודיע הודעות כאלה, ג'וני! האומה
שלנו ידועה כמאוד מאמינה בנשיאים שלה. תראה קצת אמונה! באמת,
ג'וני"
-"הלוואי ואתה צודק. אני פשוט קצת חושש, אתה מבין..." הוא אמר,
מסיט את מבטו לרצפה, נמנע מהמבט החודרני שלי.
-"ג'וני, אתה יכול בבקשה להירגע? אפשר לחשוב שאתה זה שהולך
לנאום לאומה..." אמרתי לו, מתיישב לידו, מניח את יד ימין שלי
על הברך שלו.
-"אדוני הנשיא" הוא אמר מרים את מבטו, מביט לעיני בעיניים
השחורות הענקיות שלו. "אני חייב להגיד שאחרי עשר שנים של
היכרות ועבודה משותפת, אתה לא השתנית בכלל!"
-"תודה, ג'וני! אני ממש מעריך את זה. אני מניח שזו הייתה
מחמאה, לא?" שאלתי, מחייך, מהדק את האחיזה על ירכו.
-"כן, כמובן" הוא אמר, מניח את ידו על יד ימין שלי. "אני פשוט
אף פעם לא הבנתי איך זה שהנשיאות לא שינתה אותך ואיך זה שתמיד
נשארת אותו בן-אדם!"
-"אתה יכול לסמוך על כמה כתבים שהבייצים שלי ישתנו אחרי היום"
-"אתה פשוט בן-אדם נפלא, אדוני הנשיא" הוא אמר, לא מזיז את
עיניו הגדולות מעיניי. "וכנראה שגם משועשע היום. אתה יודע
ציניות תמיד היתה טובה לסקרים של מגזרים-"
-"תודה, ג'וני!" אמרתי, מסיט את מבטי לעבר השעון שלי." זה
מספיק לשעה הקרובה אני חושב. אם אתה ממש חייב אתה מוזמן ללקק
לי את התחת אחרי הנאום. בכלל אם תגיד לי שאני נואם כריזמתי
ושאר שטויות, אני לא יכעס" קרצתי לו, ונראה שהוא לא יודע אם
לפחד או לשמוח. כנראה שהוא עשה את שניהם.
-"אני צריך כבר לצאת, לא?" שאלתי אותו. הוא הסתכל בשעונו
והנהן.
הוא התרומם מהספה "אתה בטוח שהכל בסדר?"
-"ג'וני, מספיק. תירגע! הכל יהיה בסדר, אני מבטיח." אמרתי לו,
מתקרב אליו בצעדים איטיים ובטוחים.
-"הלוואי והייתי יכול להיות בטוח שהכל יסתדר בסופו של דבר."
הוא אמר בקול חסר בטחון.
-"בעזרת האל, הכל יהיה טוב!" אמרתי, עומד מולו, ממש אף מול
אף.
-"בעזרת האל, אדוני הנשיא? אני לא רואה פה צלמים"
-"אתה חייב את עזרת האל כשאתה מודיע בפני כל האומה סודות כאלה"
אמרתי, מניח יד על כתפו.
הוא חייך והניח את ידו על ידי, עוצם את עיניו, מתענג על החום
שלה.
"קדימה, מחכים לנו!" אמרתי לו והוא החזיר לי את ידי.

פתחתי את הדלת והוא יצא מהחדר שלי בצעדים מהירים, משתדל לעמוד
בלוח הזמנים, אבל זה היה אבוד מראש.
אני יצאתי אחריו, משתדל לא לעכב את העיתונאים והצלמים שבאו
במיוחד.
בזמן שהלכתי במסדרונות, לא יכולתי שלא לחשוב על אישתי המנוחה
ועל מה שהיא הייתה חושבת על מה שאני הולך להודיע עכשיו.
היא בטוח הייתה מבינה, ניסיתי לשכנע את עצמי.
רציתי לשאול את ג'וני מה היא הייתה אומרת, כי הוא הכיר אותה די
טוב, אבל הוא נראה נעול על המטרה- להגיע בזמן לחדר העיתונאים,
כדי ששילה לא תתחרפן מהאיחור הרב שלנו.
חלק  מהעובדים איחלו לי בהצלחה, אני הודיתי להם, אבל משום מה,
פעם ראשונה מאז שהחלטתי שכדאי לשתף את האומה הייתי קצת עצבני.
כששילה, שהתקרבה אלינו במהירות שואלת את ג'וני בקול עצבני
ומחושב "מה קרה לך, ג'וני? הייתם צריכים להגיע לפני 3 דקות!
כולם מחכים לכם!" ומיד פונה אלי בדאגה  "אדוני הנשיא, אתה
מוכן?" הנהנתי ולא שיתפתי אותה בדאגה שלי.
שילה נכנסה ראשונה לחדר העיתונאים ואמרה לי בתקיפות: "אדוני
הנשיא, אתה תחכה פה, עוד מעט אני אקרא לך, טוב?" אני אמרתי לה
שזה בסדר, ושהיא יכולה להיכנס.
ג'וני ואני החלפנו מבטים. הוא עדיין דאג. דאגתו האמיתית הייתה
לעצמו, מה יקרה אם יגלו שהוא שותף לכל העניין הזה. הוא אפילו
לא חייך, רק איחל לי בהצלחה כששילה פתחה את הדלת.
כשנכנסתי לחדר, כל המבטים הופנו לעברי. הפלאשים של המצלמות
סינוורו אותי, אבל בכל זאת, עליתי לדוכן בצעדים מלאי בטחון
עצמי.
לפני שהתחלתי לדבר הזכרתי לעצמי את מה שאשתי המנוחה הייתה
נוהגת לומר: "הדאגות נוצרו בשביל האנשים הקטנים! נשיאים לא
דואגים, נשיאים מרגיעים!".

"אני בא היום, לא כנשיא, אלא בתור בן-אדם." התחלתי את הנאום
שעליו התאמנתי כבר עשרות פעמים וידעתי בעל-פה. "אני אומר את
זה, מכיוון שאף נשיא אחר לפני לא סיפר לכם את מה שאני עומד
לספר לכם בדקות הבאות." לקחתי הפסקה של שניה, כמו שלימד אותי
גו'ני לפני שנים כה רבות. איכשהו, עכשיו זה נראה לא
רלוונטי."כפי שכולכם יודעים, לפני כשבועיים התחוללה בחוף
המזרחי סופת ההוריקן הקשה ביותר שהיתה בהיסטוריה של אמריקה.
רבים מתו, והייתי רוצה להשתתף שוב באבל קרובי הנספים. מדענים
טוענים כבר שנים רבות שאפקט החממה הוא שגורם לתופעות הקיצוניות
האלו במזג האוויר.כמו כן נאמר שאפקט החממה נוצר בגלל זיהום
האסטמוספירה של כדור הארץ. זה נכון בחלקו. לכן הם הצליחו לשטות
בכולנו. כולנו יודעים שבכל שקר טוב יש בסיס מוצק של אמת. האמת
המוחלטת היא עמוקה יותר מזה. הכוכב שלנו מת מבפנים כבר מאות
שנים. מאז המאה ה-18 ליבת כדור הארץ התקררה ונהפכה למוצק, אחרי
תהליך מתמשך. כל גאולוג מתחיל יודע שבמקרה כזה כל הכוכב יקרוס.
החיים לא יהיו אפשריים והאנושות תחדל. עובדה מדעית זאת היא גם
חלק מהתרמית הגדולה ביותר בתולדות האנושות. המנהיגים והמדענים
באותה תקופה לא רצו שהשקר יחשף ולכן עשו את מעשם כל כך לא
אפשרי, לא יעלה על הדעת. מי יכול לחשוב על כך שהליבה תקפא, אם
זה לא אפשרי מדעית? העובדה היא, שמדעית זה לא אפשרי, אך מעשית
כן. כדי להבין את כל זה, עליכם לדעת שההתפחות הטכנולוגית
המואצת במאה ה-20 התחילה למעשה במאה ה-16. זו באמת עובדה שקשה
להאמין בה, וגם אני לא האמנתי כשנכנסתי לתפקיד. אני מבקש ממכם,
תנסו להבין. הרוב המוחלט של תושבי העולם חי ללא כל, באותה דרך
כמעט מאז ראשית האנושות. אך אליטה מצומצת חיה כמעט כמו שאנו
חיים בימינו. רק במאה העשרים רמת הטכנולוגיה נהיית גלויה
לציבור. כיום ניתן  להגיד בביטחון שבתחום זה אין כמעט דבר
שמוסתר מהציבור, מלבד כמובן בתחום הצבאי.  
"ובכן, בתחילת המאה השמונה עשרה התגלה תהליך התקררות הליבה
וכבר במחצית השניה שלה נבנה מנגנון מיוחד לשימור הכוכב.
מנגנונים מיוחדים ששומרים על חום הכוכב שלנו בעומק עשרה
קילומטרים מתחת לפני שטח. המנגנון עבד בצורה מושלמת, כמעט ללא
תקלות, כמובן ללא ידיעת רוב אזרחי העולם. אחרי מלחמת העולם
השנייה התגלתה תקלה חמורה במנגנון. צירוף של תחילת השימוש בנשק
גריעני, מזג אוויר נדיר ותנאים גאולוגים מסוייים, יצר קריסה של
חמישים אחוז מהכוח של מנגנון חימום הכוכב. ההחלטה הראשונה של
האו"ם, אז ארגון בחיתוליו, היתה להחזיר את הפעילות בכל מחיר.
כולם הבינו באותה תקופה שהעולם חי על זמן שאול. הטעות היתה,
שהמנגנון לא בנוי לכשל. פשוט לא בנו אותו ככה. זה בהחלט מזעזע,
אבל מה שמחזיק את העולם שלנו יציב במשך יותר ממתאים שנה נבנה
מתוך ההנחה שהוא יעבוד לנצח. כדי לסיים את שיעור ההיסטוריה,
מנגנון החימום הוחזר לפעילות מלאה. מלאה מידי. ללא הבחנה, החל
תהליך החממה במלואו, מאחר שהמנגנון החל לפעול פעילות יתר. מעלה
את הטמפרטורה משנה לשנה.
כיום אנחנו חיים עם התוצאות. אזורים צוננים נהפכו להפכפכים
ואנשים טובים רבים מתים בכל העולם בגלל תופעות מטרולוגיות
חדשות.
"אזרחי ארה"ב, אני בטוח שאתם מזועזעים. גם אני הזדעזתי
כשנכנסתי לפני חצי שנה לתפקיד, לאחר שרוב העם בחר בי, עם
שהושלה ע"י מנהיגיו לאורך דורות. כעת אתם יודעים את הסוד השמור
ביותר בהיסטוריה האנושית.
"אך לא בזאת יגמר המצב. אין אנו יודעים כיצד להחזיר את המצב
לקדמותו. המדענים צודקים בדבר אחד. בעוד שנים לא רחוקות כל כך,
לחיות בכדור הארץ יהיה בלתי אפשרי.
פתרונות רבים אפשריים, חלקם דמיוניים למדי. אך בהתחשב במה
שסיפרתי לכם כרגע, הכל אפשרי. מידע נוסף ינתן לכם אחרי ההודעה
הזאת.
תודה לכם, ושאלוהים יברך את כולנו, החוטאים עלי אדמות."
ג'וני עלה מיד אחרי, מתנצל על כך שלא יהיו שאלות היום.

אלפי  ק"מ מעבר לים, שלושים אחוז רייטינג ראו את הנשיא דנקן
יורד מהדוכן. כתב חדשות החוץ דיבר על ההשפעות הקשות של הדברים.
אפשר היה לראות שהוא מושך זמן.
בקריית הממשלה ישבו ראש הממשלה ומנכ"ל המשרד המומים.
-"שר החוץ אמר שהנשיא השתגע, אבל חשבתי שהוא צוחק". אמר
המנכ"ל. "אתה חושב שצריך לכנס את המטבחון?"
ראש הממשלה החליט על כינוס הקבינט. הוחלט שלא להחליט, ולשמור
על שתיקה. בטח הציבור יבין לבד שישראל היא מדינה קטנה מידי
מאשר להיות כלולה בסיפור הזה. טוב, תמיד אפשר לקוות.
אחרי ישיבת הקבינט, שהיתה קצרה מהרגיל, 1000 איש הוטרדו על ידי
חברת הסקרים.

-"...אפילו מנהיג מדינה אחד לא התייצב לימין הנשיא דנקן. ארה"ב
צוירה כאחראית הבלעדית לשערוריית אפקט החממה. כינוס הג'י 8
נערך ללא הנשיא דנקן.  אף מנהיג לא רצה שגורלו יהיה דומה לזה
של הנשיא דנקן, ולכן ארצות הברית הוחרמה על ידי כל מדינות
העולם, בגלל לחץ ציבורי כבד. הפגנות נערכו בערים בחמש היבשות.
למרות שמהלך זה יצר מיתון עולמי עמוק ביותר, עד שמקומה הבכורה
העולמי של ארה"ב התמלא לחלוטין, אף מדינה לא רצתה לשתף פעולה
עם בוגדים.
הקונגרס הדיח את מר רוי דנקן אחרי שלושה חודשים. כל הממשל
התפטר, מהרמטכ"ל ועד לפקידי זוטרים. וושינטון התמלאה במובטלים
חדשים, שהצטרפו לחבריהם ברחבי המדינה, לאחר שמקומות עבודה
נסגרו אחד אחרי השני, בגלל שהיצוא הופסק כמעט כליל. למרות כוחה
הרב  הצבאי והכלכלי של ארה"ב, היא לעולם לא חזרה למעמד שהיה לה
במאה ה-20.
ג'וני גרין, עוזרו לשעבר של רוי דנקן, התאבד באחוזה שלו שנה
לאחר התפטרותו. מר דנקן עצמו נעלם מהעין הציבורית, כנראה בגלל
שנרדף ע"י-"
הנשיא לשעבר סגר את הטלוויזיה וקם מהמיטה. הוא הביט במראה
והודה לאלוהים על ניתוחים פלסטיים ושוחד בחירות.

בשנת 2340, בניגוד לתחזיות האופטימיות שפורסמו בציבור, כדור
הארץ קרס לתוך עצמו.


הסיפור נכתב ביחד עם לי לך. הוא לא מדבר על הומואים, וזאת לא
היתה הכוונה שלנו







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מה הקטע עם
ההילה הזוהרת?
מה אנחנו פה?



אלוהים מתעצבן
על דימויו העיני
הציבור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/01 0:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יניב צוקרמן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה