זה קרה ביום שני שעבר.
עמדתי על המרפסת
השמש שזרחה, כמו בכל יום
הכאיבה לי טיפה בעיניים.
המכוניות חלפו ברחוב כהרגלן,
אני זוכרת שתהיתי לאן הן נוסעות
בשעה סתמית כזו של היום.
רוח קלילה בידרה את צמרות העצים
שיירת נמלים העבירה בעצלתיים גרגירי חול
למחילה כלשהי בסוף היקום
עוקפת חילזון שיבש על האספלט

כשלפתע פילח את ביטני כאב איום

ידעתי שרע להם שם,
הם מובטלים כבר קרוב לשבע שנים,
מחצית מהם כבר מתו
ממטח השוקולדים שעיריתי לגרוני,
לא לקחתי את האולטימטום שלהם ברצינות.
כעת הלמו כפטיש, כרסמו וחפרו
לבסוף בקעו ופרחו בכנפיים קמלות
ספק אפורים, ספק שבורים,
ללא ספק
הלאה ממני.

שבע שנים,
השמש זזה בכמה מעלות,
הימים חלפו כהרגלם
אני זוכרת שתהיתי לאן הם חלפו
בשעה סתמית כזו של קיום.
רוח קלילה בידרה את צמרות העצים
נושאת על גבה פרפרים אפורים,
ספק אפורים ספק שבורים
חזרתי לסלון לראות טלביזיה.

שיירת נמלים העבירה בעצלתיים גרגירי חול
למחילה כלשהי בקצה המרפסת
עוקפת את המקום בו עמדתי.








הסבר לשיר:

זה קרה ביום שני שעבר. (יום סתמי באמצע החיים, יום שני -
היום בו נבראו המאורות)
עמדתי על המרפסת
השמש שזרחה, כמו בכל יום
הכאיבה לי טיפה בעיניים.(אחרי שהיה ממושכת בתוך מקום סגור
העיניים כואבות כשהן פוגשות באור)
המכוניות חלפו ברחוב כהרגלן,
אני זוכרת שתהיתי לאן הן נוסעות
בשעה סתמית כזו של היום.(לכולם יש מטרה , כולם ממהרים ואני
תוהה מה הן המטרות שלהם - כי לי אין)
רוח קלילה בידרה את צמרות העצים (צמרות העצים מסמלות את
השאיפות שלי שהן שינוי , חידוש (רוח משנה דברים , מביאה דברים
חדשים, רוח= אויר)
שיירת נמלים העבירה בעצלתיים גרגירי חול
למחילה כלשהי בסוף היקום
עוקפת חילזון שיבש על האספלט (הקטע הזה משרת את סוף השיר.
חילזון = איטי, כולם עוקפים אותו, התייבש על האספלט - מת)

כשלפתע פילח את ביטני כאב איום

ידעתי שרע להם שם,
הם מובטלים כבר קרוב לשבע שנים,(הפרפרים שבבטן , מובטלים - לא
חוויתי שום ריגושים שיגרמו להם לפרפר, )
מחצית מהם כבר מתו
ממטח השוקולדים שעיריתי לגרוני,
לא לקחתי את האולטימטום שלהם ברצינות.
כעת הלמו כפטיש, כרסמו וחפרו
לבסוף בקעו ופרחו בכנפיים קמלות
ספק אפורים, ספק שבורים,
ללא ספק
הלאה ממני.

שבע שנים, (היציאה למרפסת התרחשה אחרי שבע שנות הסתגרות)
השמש זזה בכמה מעלות, (אפילו בשמש העתיקה הקבועה במקומה
התרחש שינוי, התייחסות שונה לשמש שמקודם רק סנוורה)
הימים חלפו כהרגלם (בדומה למכוניות - לאנשים האחרים שחולפים
- גם החיים שלי חולפים, מתבזבזים)
אני זוכרת שתהיתי לאן הם חלפו
בשעה סתמית כזו של קיום. (הקיום של העולם = יום ביקום כולו,
ואני רק שעה סתמית ביום הזה. מקביל באופן מבני לבית הראשון)
רוח קלילה בידרה את צמרות העצים
נושאת על גבה פרפרים אפורים, (הריגושים , ומה שמסמל אותם -
הפרפרים, שכמה רגעים לפני זה פרחו מבטני, נמצאים שם למעלה הרחק
מהשג ידי עם הרוח של השינויים)
ספק אפורים ספק שבורים
חזרתי לסלון לראות טלביזיה. (ויתרתי על רצון לריגושים וחזרתי
לשיגרת חיי המשעממים)

שיירת נמלים העבירה בעצלתיים גרגירי חול
למחילה כלשהי בקצה המרפסת
עוקפת את המקום בו עמדתי. (אותה שיירה מהבית הראשון שהעבירה
גרגירי חול לסוף היקום, עדיין מעבירה אותם לאותו מקום - לקצה
המרפסת שלי. סוף היקום שלי נמצא בסוף המרפסת, ואני החילזון
שיבש על האספלט)