רישום, בהשראת הנסיך הקטן.

"בינתיים נרדם הנסיך הקטן ואני לקחתי אותו בזרועותיי והמשכתי בדרך. הייתי
נרגש. דמיתי לי שאני ונשא אוצר עדין ושביר. אף עדין ושביר יותר מכל דבר בעולם.
התבוננתי לאור הירח במצחו החיוור, בעיניו העצומות, בקצוות שערו הרוטט ברוח.
והרהרתי: "מה שעיני רואות אינו אלא קליפה. העיקר סמוי מהעין." על שפתיו
הפשוקות מעט הצטיירה בת צחוק, ואני הרהרתי עוד: "הדבר הנוגע כל כך ללבי בנסיך
הקטן הנם הזה האו נאמנותו לפרח. דמות היא שקורנת בו כשלהבת מנורת שמן, אפילו
כשהוא ישן..." וביתר שאת הרגשתי עד כמה עדין הוא. על מנורת שמן יש לסוכך היטב,
כל משב יוכל לכבותן..."