"כמו כל ילד בגיל צעיר, חלמתי שאהיה ווטרינר. למען הדיוק,
רציתי להיות אחד שעוזר לזולת - ולא סתם לזולת, אלא לאלו שהם
באמת חסרי הגנה, החיות.
הרעיון שקע במוחי, עמוק בתוך האיזורים הלא פעילים למשך שנים
רבות, עד שהגיע בחינת הבגרות בביולוגיה. ללא השקעה מיוחדת
השגתי את כל הנקודות  100- עגול ויפה, ועם כזה ציון, אמרו לי,
יש מעין חובה מוסרית ללכת לתחום הרפואה... "האוניברסיטאות
יגדפו נפשם כדי להשיג בחור מבריק כמוך", אמר המנהל, "100
בביולוגיה אינו דבר פשוט כלל וכלל, זה כמו חלום שהתגשם".
בשילוב עם הציונים המעולים האחרים שלי, התקבלתי לאוניברסיטת תל
אביב - והתחלתי בלימודי רפואה, ולאחר שנים מפרכות של
"סטז'ריות" ניתנה לי הזכות לבחור לאיזה תת-תחום אלך. החלטתי
שאני אהיה מהבודדים שיעבדו בתחום שהם באמת רוצים, שהתגמול בו
אינו כספי אלא משהו הרבה מעבר לכך-  להגשים את חלום הילדות
הזה.
4 שנים לאחר מכן שמי הפרטי התחלף בתואר "דוקטור" כאשר פנו
אליי.

כשהתבססתי כלכלית, לאחר מספר שנים של עבודה בתור שכיר במרפאת
חיות יוקרתית בלוס אנג'לס, קליפורניה, פתחתי מרפאה התנדבותית.
מכיוון שהיה לי מספיק כסף לפרנס את עצמי עד תום חיי (כאילו היה
זה חלום!) - עסקתי בעזרה לחיות נטושות.

גם אישה יפייפיה מצאתי, אשת החלומות של כל גבר. ושני ילדים
חכמים ושובבים שאני אוהב יותר מכל דבר בעולם. יש לנו כלב שחור
גזעי, שקוראים לו רוי על שם סבתו היקרה של ....  איייי",
הרגשתי כאב חד בגב העליון. פניתי אחורה בתנועה חדה לבדוק מהו
מקור הכאב הפתאומי...

"דוד, תפסיק כבר לחלום בהקיץ", צעק השמן, "יש לנו עוד 31 טונות
של זבל לדחוס עד לסוף היום! פעם הבאה הכאפה שתנחת לך על הגב לא
תהיה כזו חלשה". חייכתי חיוך מר, בהכרה עם כך שהחיים אינם חלום
אלא חלום ביעותים.