איטה חזן / תהליך |
בדמעותיי,
מרטיב את חיי,
אני מוחה אותך
בצעיף הגיגיי.
אתה מיתמר בי
כטבעות עשן
אל מחוצה לי,
מותיר בי כתמים.
והדמעות הניגרות,
שובל אפר מלכותי,
כושל, נשרך אחרי
בצעדים עלגים,
אוצר בהדרו
הדיי פעימותיי,
צבעיך הנמוגים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|