-1-

מתוך השתיקה
אתם ניגרים,
מתיכים בדידות
מפלדה.
טובלים בזרימה
מלהטת, משברת
גרגיריםשל זמן.
ונוגעים זה בזו
בטהרה צרופה
מזככת,
כאדם באדם.

-2-

את זורמת בו
כשמש שהפציעה
בנפתולי אבריו,
כמו נחל אכזב
מחדש את ימיו.

מתכרבל בלחישתך,
מתעטף במילותייך,
נושם הבל פיך
טובע בגלייך
בהמיית אדוותך.

מחפש מקום לנשום
גולש הוא אלייך
ככוכב נופל,
סופג אותך כשמש
בך מוצא לו צל.

ואת אילמת, בשקיקה
מלקטת רסיסיו,
ניפוצי חלומותיו,
מתקלפת מתוכו
אליו.

ובך הידיעה כוססת
שהכל , הכל  לשוא,
נגיעותייך..נגיעותיו.