בצהריי יום רביעי החליטה מלכת הלבבות לכנס ישיבה דחופה. לישיבה
הוזמנו הרוזנת ושאר נתיניי הממלכה שיהוו את הקהל. הפעם יהיה
דיון עמוק וסוער בנוגע למעמדה של הרוזנת לעומת מעמדה של המלכה.


ברקע נשמעות חצוצרות, הקהל מכל ארץ הפלאות החל מתאסף ומתארגן
באולם המשפט.

מלכה: "שקט! שקט!" ( המלכה צועקת ממתינה לדממה של קהל
הנאספים)
מלך: "שקט בבקשה" (מצטרף להרגעת הקהל)
דמויות בקהל גם כן אומרות זו לזו להיות בשקט, וניראה כי עצם
העובדה שכולם משקיטים את כולם רק מגבירה את עוצמת הרעש.  
הרוזנת, מלאה בכעס, מרימה צלחת מתוך שק שלם של כלי מטבח המונח
לידה, ומניפה את הכלי לעבר הקהל. הצלחת פוגעת בראשו של אחד מן
התאומים, וזה נופל.
רוזנת: "שקט כולם ומיד, שאף אחד לא ידבר!" (צווחת הרוזנת לאחר
שפגעה בטווידל-דאם)
הקהל משתתק בתדהמה לאחר הפגיעה באחד מן התאומים, פרצופה של
המלכה גועש בזעם.
מלכה: "את הרוזנת! אני המלכה! אם אני אומרת לשתוק הקהל שותק!
הם צריכים להקשיב לי, ולא לך!"
רוזנת: "את אולי המלכה, אבל אם מישהי משתיקה את הקהל זו אני!"
מלכה: "אבל אני המלכה! אני אומרת מה לעשות!" (אומרת בכעס הולך
ומתגבר עד לצווחה)
רוזנת: " נכון את אומרת מה לעשות, ואני אומרת מה לא לעשות. אני
הרוזנת" (מסבירה)
המלכה נראית מעט מבולבלת מן הניסוח של הרוזנת
מלך (למלכה בשקט): תגידי לעכברוש שיכתוב את דבר הרוזנת! זה
חשוב למשפט!
מלכה: "פקיד! רשום את זה!" (מורה המלכה לאחד מהפקידים הרושמים
את אשר מתחולל במשפט)
פקיד: "הוד מעלתה, מה עלי לרשום?" (העכברוש התעורר זה עתה,
נפחד ומבוהל)
הקהל פורץ בצחוק אדיר, צחוק שגורם למלכה לכעוס. המלכה מעבירה
מבט נוקב לעבר הקהל. הקהל משתתק מיד.
מלכה: "רשום את דבר הרוזנת!" (צווחת המלכה)
פקיד: "א-ת ד-ב-ר...ה-ר-ו-ז-נ-ת..." (ממלמל לעצמו הפקיד תוך
שהוא רושם את דברי המלכה)
מלכה: "כעת, אני מאשימה את הרוזנת בהפרה של כבוד ואי ואמון בי,
המלכה"
הקהל נדהם בדרמטיות, אנשיי הממלכה מביטים זה לעבר זה במבטים
נפחדים
מלכה: "אני שופטת אותך, הרוזנת, לגזר דין מוות! ערפו את ראשה!"

חיילי הקלפים נכנסים לחדר, שניים מהם אוחזים ברוזנת.
מלך: "שקט בבקשה אנחנו רוצים להתחיל במשפט!" (המלך מכה עם מטהו
על ריצפת האולם)
מלכה: "לאחר שדנו אותך לגזר דין מוות, הגיע הזמן לשמוע את
טיעונך!"
הרוזנת מובלת על ידיי החיילים לדוכן העדים בו היא תישא דברים.

רוזנת: "אני נתינה נאמנה של מלכת הלבבות, ומצייתת להוראותיה.
לעומת זאת, שוכחת הוד מלכותה כי אני הרוזנת, ותפקידי הוא להגיד
מה לא לעשות"
מלכה: "ערפו את ראשה!" (המלכה מצווה בלי לחושב פעמיים)
חיילים מתקרבים לדוכן, מתכוננים לערוף את ראשה של הרוזנת. לפתע
פורץ מן הקהל הכובען המטורף.
כובען מטורף: "מלכתי, מלכתי...אנא הקשיבי לי...יש בידי התשובה
לבעיה" (קולו רועד מעט)
המלכה מביטה מבט זועם מספר שניות בכובען, הקהל מחכה בהתרגשות
לתגובתה של המלכה.
מלכה: "אם כך עלה לדוכן יחד עם הרוזנת. אם טיעונך יהיה בלתי
מספק נערוף את ראשך גם כן!"
קהל: "יחי המלכה! יחי המלכה! " (בהדרגה משתתק הקהל, ממתין
לדברו של הכובען)
כובען מטורף: "ובכן הוד מעלתה הפתרון הנו פשוט. את היא המלכה,
והנך חשובה יותר מן הרוזנת. את היא זו שקובעת מה לעשות משום
שמה שיש לעשות הוא חשוב בהרבה יותר ממה שלא צריך לעשות, ולכן
מה שלא צריך לעשות הנו פחות חשוב, והיות והרוזנת פחות חשובה
היא תגיד מה שיש לא לעשות ואת, החשובה, תגידי מה לעשות"
בקהל עולים רחשים נדהמים ומהללים על פתרונו של הכובען.
מלך: "שקט בקהל! שקט!"
מלך (למלכה): "הטיפוס הזה לא מוצא חן בעיניי, הוא משטה בנו!"
המלכה מקשיבה לדבריי בעלה בעיניים פעורות.
מלכה: "הטיעון של הכובען לא מקובל עלי!" (מודיעה המלכה באופן
רשמי)
רוזנת: "אם הטיעון לא מקובל עליך, אז אני אקבל אותו!" (הרוזנת
מודיעה למלכה)
מלכה: "את לא יכולה לקבל החלטות! אני המלכה! אני! אני! אני!"
רוזנת: "אם אני לא יכולה לקבל החלטות, אז את תקבלי אותן, ואני
אחליט אותן בעצמי!"
תדהמה הציפה את הקהל, נשמעות מחיאות כפיים לדבריי הרוזנת.
המלכה כועסת מאוד.
מלכה: "שקט! אני מצווה על שקט!" (הקהל לא מקשיב למלכה, והכל
רועשים)
מלכה: "למה אינכם שותקים? אני המלכה! אני מצווה על שקט" (המלכה
רותחת והמומה מהסירוב של הקהל לשתוק)
רוזנת: "את מצווה על מר. שקט לעשות דבר מה שאף בחוצפתך את לא
אומרת לו מה לעשות! אני מצווה על כולם להיות בשקט! לא רק על
מר. שקט!" (אומרת הרוזנת בניצחון)
קהל: "יחי הרוזנת! יחי הרוזנת!"
הרוזנת מניפה את ידיה מעלה בניצחון, הקהל עומד על רגליו מריע
בהתרגשות. המלכה ממשיכה לצעוק בכעס ופוקדת על החיילים לשמור על
סדר. החיילים מוציאים בכוח את כל הקהל מן האולם, כולל הרוזנת,
המלך, והפקידים.

מלכה: "אני המלכה! אני המלכה! (היא צורחת בחדר הריק תוך שהיא
מנפצת צלחות מן השק של הרוזנת. המלכה נותרת לבדה באולם פורצת
בצחוק של ניצחון)