פעמיי נשאתי אליו...
הבטתי בפניו, סדקים במסכתו והוא נוגה וחרישי.
הושטתי ידי אליו ואין הוא מגיב.
נגעתי בכתפו החשופה והיא קרה ותכולה.
ובעיניו כבה ניצוץ וגחלת אחרונה של חי נדמה.
נחושתיים לרגליו, אזיקי עשת לנפשו הדואבת.
ויאמרו: לו רק הידע שעצר בתוכו נסק ממנו,
לו רק הגיע לאוזנינו, בתולות זעקות, לו רק.
אצבעותיי הצוננות סגרו את המסך על עיניו.
וכפלא החלו צלקותיו מתרפאות, מזור הבנתי, מצא רק בלכתו.
והוא נאה וטוב מראהו עד תעצר נשימה ויעמוד זמן מלכת.
כל חנו ויפעתו רק לאחר נדם ליבו הופיעו כרעם בזריחה.
פעמיי נשאתי אליו...
ומראה שבחדרי סדוקה היא והבטתי במסכה שעל פני.
לא רק ידעו וכל העצור בי דרור מצא...