בשבילי את קצת יותר
מפחית שימורים סגורה
שקילפו ממנה את התווית.

את יותר כמו קול
שבוקע מתוך קופסא סגורה
משהו שקשה לזהות אותו בהתחלה.
בהתחלה נרתעים אבל אחר כך מחפשים
משהו בתוך כל נשימה.

אעבוד שעות, ימים וגם לילות
בשביל לפתוח את הפחית
ולראות אותך מתגשמת מול עיני, אמיתית כמו כל חיי.
את ואני, בלי שום קירות ברזל שיפרידו בינינו.
סוף סוף אני אראה אותך, כפי שאת באמת.
ואחרי שיחה ארוכה, מנוחה קצרה
נשיקות וחיבוקים.
ניפרד חייבים זה לזו הרבה הסברים.