לורי לי / חבלי כביסה |
מכסה חלונותיה בבד שחור
לאות אבל.
צחוקי תלוי על חבל דק,
לייבוש בשמש.
נואשות נאחז באטב עץ נרקב .
שמלותיי נקודות
חולצותיי קרועות הצאוורון.
גרב יתומה .
עיר אטומה,
העוברים בה
אינם שבים.
צרחותיי אילמות
חוצות מעבר חצייה .
איש לא מביט .
הלב מתנכר לשכול.
הגוף יוצא לנער את עצמו
בעוד בית קפה חסר טעם.
לא חדר הכאב
גם הפעם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|