לאחר שצחוקכם גווע
גוועו גם זכרונותיכם

שלפת מהתיקיה את הציורים, המכתבים, הגלויות, התמונות,
הסיפורים, כולם טמונים בתיקיה צהובה. זכרונות שלנו.
וארבעתנו צחקנו, וחייכנו.
וברגע אחד כל אחד התייחד עם זכרונותיו שלו. יש זכרונות שחולקים
עם אנשים אחרים, אך זיכרון אף פעם לא בא בצורת אדם , רק בצורת
חלקים שלך, חלקים של אדם, הדברים שאותם תמיד נרצה לזכור.
והדברים אותם נרצה לשכוח.
לא קיטלגתי את הקטע הזה בזכרונות. לא קיטלגתי אותו בכלום. כי
לי יש בחילה עצומה מזכרונות, למרות שכל חיי וכל רגע ורגע הוא
בשבילי זיכרון.
קבורה בעבר. מתפלשת בבורות של זכרונות עצובים ורעים שלי, ולא
מסוגלת לחשוב על דברים שמחים. לא , לא היתה לי ילדות עשוקה,
אבל באיזהשהו מקום, אני מרגישה שלא היתה לי ילדות מציאותית כמו
שהיתה לאנשים אחרים.
אם אראה זיכרון שלי ברחוב בדמות פלטפורמה שהיתה פעם שטוחה,
ופנים שהיו פעם חסרות איפור, אתעלם ממנו. והיא תתעלם ממני.
אם אראה את פניך ברחוב , עם הדיסקמן שאתה לא נפרד ממנו אף פעם,
ופעם -היית רק הודעה באייסיקיו, אתעלם ממך, ואתה בחוסר אונים,
תתעלם ממני.
רק צער אוכל להביע, ולקטלג אותך בזיכרון רע שלא ארצה לחזור
אליו.
ואותי תוכל לקטלג כילדה שפעם חיבבת, טפשה היתה .

וארבעתנו צחקנו, וחייכנו, עד שברגע אחד השתררה השתיקה, אותה
היה אפשר לחתוך בסכין, ומבטים חפוזים מלאי סודות הוגנבו לכל
הצדדים, ומצח מקומט, ונשיכת שפתיים, כל אלו  יתהוו לזיכרון,
שכולנו נרצה לשכוח.
ורק דבר אחד שכחנו, שזיכרון, אי אפשר לשכוח.

לאחר שצחוקכם גווע
גוועו גם זכרונותיכם
ומה שנשאר היה
אפר
של נוסטלגיה.