סוף הקיץ. השמים כחולים-עמוקים, בהירים, טלואים בגושי עננים
לבנים וכמה עננים אפורים. כבר לא שמי שרב לבן-חלביים וכבדים.
רוח קלה נושבת מהים. ריח של אוויר חדש דוחק את ריח פחי האשפה
והמכוניות, שאפילו רעש מנועיהן אינו מצליח להפר את השקט של
הרוח.
זיכרון הלילה מבריק ומאיר את רשמי היום, תמונת ראי של יופי
בצבעי שחור וכחול, ופניו הלבנות, ונשימתי שלי ורחש הים.
מדרכות תל-אביב ובתיה נשטפים לפתע באור וחוזרים ועוטים צל
כשהעננים נעים בשמים. בוקר. סוף ספטמבר. שנה חדשה.