האדם בא מהאדמה
ושב הוא אל העפר
בינתיים יש מלחמה
בין העיר והכפר.
האדם בצאתו צועק
ובהיכנסו הוא שותק
בדרך את אהוביו חונק
אולי איכשהו צוחק.
הכוכבים שולטים
במהלך חיי האדם
כשם שהירח בסיבובים
שולט בגלי הים.
האדם מתחבר
לכל עפר אחר
שממילא תמיד חוזר
אל שאר טיפות הבאר.
כאבו של האדם גדול
וחיוכו מסתיר את הכל
בעין צרה יחשוד בקרובו,
ביד רחבה ייתן את שאין לו.
באור השמש רוקד כנחש
לאור הירח בוכה ככלב
ומדי פעם הוא גם חש
שליו בתוך הלב,
מסביבו הכל זורם
והיקום כולו קורן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.