בחולות של צפון הנגב,
עצמנו את עינינו כדי ליצור לילה רק משלנו,
השונה מהלילות של שאר בני האדם,
ויצרנו דת רק משלנו,
השונה מהדתות של שאר בני האדם.

ובידים אשר כיבו והדליקו הרבה משאלות,
אחזנו זה את זו כמו האדמה
האוחזת את הרקיע בקצה האופק,
אוחזת ואינה מרפה.

אמרת מילים שהיו כמו פסוקי תפילה,
ושכחתי את השקפת עולמי.
שיערך היה כמו הרבה פרדסים,
אשר הסתירו לי את עברי.

נפרדתי מכל נביאי הזעם והתוכחה שליוו את חיי.

אך פיך יהיה נביאי החדש.
כל האלים המנווטים את חיינו,
חבויים בתוכו.