|
ושוב חלמתי עליך.
יותר נכון - עלי.
שועט בכבישים המתפתלים מעלה
מחוף הים אל מבואות השכונות
השוכנות במרומי רכס הכרמל
המאבד את גובהו אל תוך הים מצפון וממערב
אך הפעם לא מצאתי את דרכי.
איבדתי את העשתונות
והולכתי את חברי שהיו עמי, בחלום
אל ואדיות שכוחות וצחיחות
הנתחמות בחומות גבוהות
של שכונות בתי עשירים של חיפה
וחברי לא מבינים
לאן אני מוביל ומדוע
הם מבקשים לחזור או להמשיך הלאה
ורק אני תקוע
מתעקש למצוא את דרכי
אל מבצרך
חלקת ילדותך הפגועה
שהייתי בו אורח לפרקים
אחד שאסור לו להיכנס יותר מדי פנימה
כדי שלא ישבור את הקריסטל העדין
שלא יפיל את מגדל הקלפים
שלא יערער את נפשך
המעורערת ממילא
במבואות חיפה
בדרכי אלייך
לא מוזמן
אבדתי |
|
|
בוקר טוב רחל.
זוכרת שאמרת לי
שאת אף פעם לא
זוכה בכלום?
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.