א.
היציאה מהקולנוע, לילה, אחת אחר חצות.
המוזיקה שמתנגנת לרקע הכותרות מתחלפת לרעשי הרחוב: מכוניות
מעטות, אנשים מעטים, רוח.

מיקי (16): נהנית מהסרט?
ימית (16): הו כן, מאוד.
מיקי: "תראי, זה אף פעם לא הסוף". (זוהי השורה המסיימת בסרט
"נקמת המסורן 2" כמו כן חוזרת על עצמה מספר פעמים בגוף הסרט
ומרמזת לצופים על יציאת הסרט הבא בסדרה- "נקמת המסורן 3".
שניהם צוחקים.)
מיקי: בי.
ימית: בי. (היא לכיוון רבי הקומות הוא לכיוון שכונות הווילות
המרוחקות.
רקע משותף: למדו באותה כיתה בבית הספר היסודי.)


ב.
גינת בית בשכונת נעורים, לילה, אחר חצות.
החתול השחור של השכנה, גניחות ואנחות של דורון (16) וחברתו
(15-16), רוח.

בן (20) : כל כך מעט?
קול בפלפון: אני מצטערת.
בן: אז מתי?
קול בפלפון: שתיים, שתיים וחצי  
בן: להתראות.
קול בפלפון: בי. (00:24:11 עוד כשעתיים עד לבואה של ליאת (18)
ממלצרת ב"בלקוני"
רקע משותף: חברים, למד שנה מעליה בתיכון.)


ג.
מיקי חוצה את המרכז המסחרי בדרך לשכונת הוילות, ה"בלקוני"
מוזיקת רוק כבד בווליום חלש מאוד, לקוחות, רוח.

ליאת: מה, התעייפת?
מיקי: כן, הגבס מכביד עלי. (שבר שתי אצבעות בזמן משחק כדורסל.
צוחקים.)
ליאת: איך זה קרה?
מיקי: שיחקתי כדורסל.
ליאת: אז מה תזמין?  
מיקי: בירה.
ליאת: שחורה, נכון?
מיקי: מצחיק מאוד.    
ליאת: שתי דקות.

(רקע משותף: פגישה מקרית בבית של בן ודורון שבוע קודם.

תוך כדי הליכה לכיוון מגרש החנייה.)
ליאת: אתה צריך טרמפ? בדיוק גמרתי את המשמרת, קר נורא.
מיקי: את נוסעת לדורון?
ליאת: כן, אבל בשביל לפגוש את בן.
מיקי: נכון. תוכלי להוריד אותי בצומת?
ליאת: זה בסדר, אני אקח אותך הביתה.
מיקי: אני אשמח, אם זו לא טרחה גדולה מדי. (מתניעה, נוסעים
בשתיקה עד לביתו של מיקי, עוצרת.) את רוצה לשתות משהו חם? את
נראית קפואה.
ליאת: בן מחכה לי. ההורים שלך לא ישנים?
מיקי: נהיה שקטים לא נעיר אותם.
ליאת: קפה יתאים לי. (נכנסים בשקט, מיקי מכין קפה, ליאת מול
התנור, שניהם שותים, משוחחים, צוחקים, מתנשקים.)        
(ליאת יפה.)


ד.
בניין רב קומות, ימית עולה בחדר המדרגות, מאחור מזנק עליה גבר
וגורר אותה לקומת המרתף, אונס אותה בברוטליות.
צעדים מהדהדים, צעקות חנוקות, ידיה של ימית חובטות ברצפה
ובקירות.
רקע משותף: אין.


ה.
השחר עולה. בוקר יום שבת.