הסיפור שלנו כ"כ מוכר וישן.
יושבים באיזה בר פינתי ברחוב אלנבי.
 נוגעים ולא נוגעים,
מדליקים סיגריה, שותים עוד בירה.
אתה שלי, עכשיו..
אח"כ תחזור להיות של כולם, וגם או אולי בעיקר שלה.
מוזיקה, אנשים, רעש עשן...
ובעצם אנחנו לבד- אבל רק לרגע אחד.
ואתה מושיט אליי יד, נוגע ולא נוגע...
מתקרב, מנשק, ואז מתרחק.
ואח"כ חוזר לכולם.
למוזיקה ,לאנשים, לרעש ולעשן.
ואני נשארתי במקום שבו עמדת אתה,
מסתכלת עלייך נהנה, מחבק ורוקד..
ושהיא מגיעה, כאילו שאני ואתה לא היינו אף פעם יחד.
אתה הולך אליה, לוחש לה משהו, נוגע ולא נוגע.
עכשיו אתה שלה.
בחוץ ישנה מין רגיעה..
הירח שומר על כולם..
ואני שומרת עליך- מרחוק, כי אני לא רוצה לראות אותך איתה- כי
זה יכאב.
ושנינו יושבים בעוד איזה בר פינתי ברחוב אלנבי,
נוגעים ולא נוגעים.
רוצים ולא רוצים.
אבל בינתיים אתה איתה, וברקע, אני המוזיקה האנשים הרעש והעשן.


{מוקדש לרועי- הוא אף פעם לא יידע כמה זה כאב לראות אותו-
איתה}