כולם אומרים לה שהיא יפה. יפהפיה. מהממת. שאין אף אחד שלא רוצה
אותה. היא, אבל, תמיד מרגישה מכוערת. היא מכוערת והוא רוצה
להתאבד. בכל זאת, הגיע כבר לגיל 27, לגיל שבו מתה התמימות.
הרוב עוברים את זה בסדר, למעטים יש משבר, מעטים ממשים את המשבר
הזה. נו, הוא מדבר על המוות. ובכלל, זוג קלישאי כזה. טקסט-בוק.
היא שונאת את עצמה, הוא שונא את החיים, מדבר על מוות כבר שנים,
בין לבין קופצים לאיקאיה, הזונות סוף סוף הביאו את הדברים
הטובים מחו"ל. קלישאי כזה, נו. המתוחכמים, המיוסרים והמעצבנים
בע"מ.

היא מתייפה אבל היא מרגישה מה זה מכוערת. 'אתה אוהב אותי?' היא
חוקרת, מתפללת לכן, מקווה שיגיד לא. כן זה אומר שהוא כמו כולם.
מעמיד פנים. לא זה אומר שהיא תמות על המקום, אבל לפחות הוא
יהיה אמיתי. שנים, שנים שהיא שואלת אותו אם היא יפה. אם הוא
אוהב אותה. בכלל, אפשר לאהוב אותי? זה נחמד, זה נחמד. הוא אומר
לה שכן. שהיא מדהימה. שהיא לא מגיעה לו. שהוא רוצה להתאבד.
מחר, כנראה, הוא יעשה את זה. אולי מהחלון, אולי בחניקה, אולי
ברעל עכברים. מחר הוא הולך לעשות את זה, והיא אומרת שלא יעיז.
בכל זאת. היא מכוערת, ומכוערות יוצאות רק עם מתאבדים בפוטנציה.
מישהו אחר לא יירצה אותי, היא מחייכת, מרגיעה אותו, את עצמה,
מרגיעה. נו, הרגיעון של הדס הוא שמה. זה נחמד, זה נחמד.

הוא אמר לה שהוא בבלבלה. שקשה, קשה לו לבחור. נו, את יודעת,
הוא אומר, עם חיוך דיכאוני שכזה. יש אנשים שצריכים כדורים כדי
להבריא, הוא לוקח כדורים כדי להתחלות. אתה אבל באמת אוהב אותי,
היא יוצאת מהאבטייה, בעור דקיק ושיניים נוקשות, אתה באמת אוהב
אותי? והוא בא אליה, מחייך. תמיד הוא מחייך בטובה. אף פעם לא
ראתה אותו מחייך על אמת. כי הוא צריך, כי זה מצופה. כן, הוא
אומר, ונותן לה נשיקה. אחר כך היא נותנת לו שייקח אותה למיטה
בשביל שיעשו אהבה. הוא מעביר עם זה את המוות, זה גורם לה
להרגיש יפה. זה נחמד, זה נחמד. אתה באמת אוהב אותי, היא שואלת,
כמו חוששת, כמו רוצה שיגיד את האמת, תסתדרי בלעדי, הוא שואל,
כמו חושש, כמו מקווה, כמו רוצה שתסבול אחרי שיילך, לילה טוב הם
אומרים, כשהחמה עוזבת, לילה טוב.

נו, היא כותבת לו שירים, הוא מלחין לה בפסנתר. אומנם רק ביד
אחת, אומנם רק שלושה שירים, אבל הוא מלחין, והיא, היא משוררת.
היא כותבת על היופי, על החיים, הכיעור שבאנשים. הוא מלחין ביד
אחת, חושב עצמו למישהו אחר. הם ישנים מחובקים כי אין אף אחד
אחר. ואם, אם מחר אני אהיה נכה? היא מתעוררת בלילה, שואלת,
בודקת. אם מחר אני אהיה נכה, או אולי בתאונה, אולי אולי מחבל
מתאבד? גם תאהב אותי? והוא לא מקשיב ואומר כן כן. ואם, ואם,
ואם מחר ייקחו לי יד? ורגל? גם אז, היא שואלת. בטח, הוא אומר,
ככה זו אהבה. אהבה זה לתמיד. אהבה זה של גופים שמיימים, לא
ידיים, רגליים ושטויות אחרות. היא נרגעת. מנסה לישון. יקרטו לי
את השד? היא מנסה? את הרחם? אני אהיה עיוורת? חירשת? פיגור
שיכלי? כל היום אקיא את עצמי? אדבר הזיות? לא אתפקד מינית?
יחברו אותי לזונדות? למכונות הנשמה? אני אהיה מלכת הצמחייה? גם
אז, היא מנסה, גם אז תאהב אותי? כשאני אהיה מכוערת יותר
מעכשיו? אפילו אז? כן הוא אומר, מחניק לה נשיקה. אנחנו לא
כמוהם, היא אומרת, מאושרת. אצלהם זה הכל בחוץ. כן, הוא אומר,
אני אומנם מחר מתאבד, אבל תראי, תראי אותנו. משוררת. ופסנתרן.
ואהבה של פעם בחיים. מיוחדים, הם אומרים, מחובקים, מצוחקקים.
מתפעלים.

כולם אומרים לה שהיא יפה. מיוחדת. היא לא מאמינה לאף אחד, אבל
חייבת לשמוע את זה בשביל לעבור יום עוד. נרקומנית של מילות
חיבה. שיאהבו אותה. היא תעשה את הכל. היום היא כבר לא יכולה
להיות רעה. כן, הוא אומר לה, אני יודע, את נשמה כל כך טהורה.
מלאכית שכזו. נשלחת משמים ללמד את האנשים. היא התמכרה למילים,
היא שכבה עם נפשה. משחקת את התפקיד, שכחה את עצמה. רק בשביל
מילה טובה, אוח, מה היא תעשה. אתה מתאבד היום, היא שואלת,
מחבקת. כן, הוא מרצין, זה הולך להיות קשה. מה בחרת, היא בודקת,
ירייה, הוא אומר. לחומר האפור, באמצע, לא בצד, דרך קנה רצוץ
ופה פתוח, שחס וחלילה לא יתפלק. שומו שמים, אלוהים גדול. הם
נפרדים לעוד יום, היא הולכת לארכיון, הוא הולך לגזום עצים. זה
נחמד. זה נחמד.

ועושים פולאו-אופ חברתי. נו, איך היה היום שלך. והשולחן של
איקאה בחדר מזהיב. הטלווזיה רוטנת, השמים גם. אוח, אני עייפה,
היא אומרת, אני מרגישה כל כך גמורה. ומוזנחת, ומכוערת, וכל כך
מרוטה. כן, הוא אומר, את באמת נראת זוועה. היא נכנסה למקלחת,
ושוב פעם, יוצאת עירומה. שמנתי, היא אומרת, עליתי איזה 20 קילו
בחצי יממה. לא, הוא מחייך, שניים-שלוש, לא יותר. איזה, איזה בן
זונה. היא רוגזת, חומקת לבגדים. אתה לא מתבייש? סליחה, הוא
אומר, נפלט לי, זה היה יום קשה. ובכלל, היא לא מוותרת, איך
הייתה הירייה? פספסתי משהו, או שאני מגזימה? מחר, הוא אומר,
היום זה לא טוב. משחק של הפועל, ובכלל, שמעת על הקלטת החדשה?
למה מחר, היא מקשיחה, כשאפשר היום? פותחת את הארון, מגירה
שלישית משמאל, תיקח היא זורקת, עם שיער רטוב ועיניים רושפות.
הגיעה השעה. הוא מביט במשחק. ומביט בה. אני רעבה, היא דורשת,
אני גם, הוא מחזיר. מכינים משהו מהיר על האש. הפועל שוב ניצחה.
זו בעיה חמורה. כשהיא תפסיד, הוא יודע, זה הולך להיות רע. אתה
בא למיטה, היא שואלת, מחכה. כן, הוא אומר, ובולע עוד כדור, אני
תכף בא. מחר היא הולכת להרגיש מה זה מכוערת. הוא הולך להתאבד.
זה נחמד. זה נחמד.