בספר המחזור של י"ב כתבו עליו
"בחור נחמד
            אך ביישן
            יושב תמיד לבד
                                            ובכל הבנות היה
מאוהב"
וזה היה נכון. שי היה מתאהב בבנות מהר מאוד וכמו שהיה נופל
שדוד לרגליהן ככה היה גם "מתרומם". תיק-תק, כמעט, כל שבוע
בחורה אחרת. הוא מעולם לא דיבר איתן, לפחות לא יותר משלום
שלום, אבל הוא קירקר סביבן נתן להן תחושה שהוא ישנו, שיראו
אותו. הוא היה מתקשר עליהן במשך כל היום רק לנתק לאחר שענו.
הוא פחד מהן, מתגובתן, הוא פחד מסירובן. אבל, יותר פחד מה יקרה
עם הן יגידו לו כן. אולי, זה תקופת התבגרות נורמלית יחסית, אם
אפשר להגיד נורמלית על תקופת התבגרות, לילד. אבל זה נמשך גם
לאורך השירות הצבאי ובאוניברסיטה זה נמשך ונמשך ללא הפסקה.
אמנם באותה תקופה הוא דיבר איתן, אבל לא יותר מזה, רק דיבר. זה
לא שלא היו לו חברים, היו לו הרבה וגם ידידות לא חסרו לו בכולן
היה מאוהב בזמנו, וחלקן גם הן היו מעונינות בו, הן רמזו לו בכל
דרך אפשרית, אבל הוא לא הבין או אולי לא רצה להבין. לבסוף נעלם
העניין, ונשארה רק הידידות.

יום אחרי שחגג שלושים, הגיעה למשרד בחורה חדשה, דנה, טיפוס
מדהים, מכל הבחינות, שחייכה אליו, והוא כהרגלו נפל שדוד
לרגליה. אך, היא בניגוד לאחרות, שהכרכור המוגזם מסביבן נראה
חסר תחלית ואף מבהיל, נהתה ממנו. היא גם ניצלה, את זה עד הסוף.
היא הייתה מושלמת נערת playboy הקלאסית, 90-60-90, מטר
ושמונים. פלא שצועק מכל פינה.

דנה ניצלה אותו, כל רגע פנוי שרק היה, בעבודה עשה גם תפקידו
וגם את תפקידה. היא הייתה מתקשרת עליו באמצע הלילה, שיביא לה
סיגריות מהסופר והוא היה רץ, רק כדי למצוא אותה כל פעם עם גבר
אחר. החברים שלו, שבדרך כלל לא התערבו  ניסו להרחיק אותו ממנה,
הם סידרו לו פגישות עיוורות. דיברו איתה, איתו אבל זה לא הועיל
הוא היה בטוח שהיא אוהבת אותו, והיא, היא רק צחקה בפניהם ואמרה
זה מה שהוא רוצה זה מה שהוא אוהב, זה לא מפריע לו, ובטח לא לי.
ידידה שלו אפילו ניסתה לפתות אותו לקחת אותו לחיקה. אך, הוא רק
הביט בה במבט משתהה אומר, אבל אנחנו שייכים ביחד, אני ודנה,
דנה ושי, אנחנו בלתי נפרדים. למה אתם לא מבינים את זה?.

השעה הייתה שלוש בבוקר, שי ישן לבדו במיטה, מפנטז עלייה, חולם
על דנה. הטלפון צלצל, הוא ענה חצי מנומנם, דנה הייתה על הקו
וביקשה ממנו שיבוא עלייה דחוף, שהיא צריכה את עזרתו. הוא נהג
כמו מטורף, במהירות שיא, מתעלם מרמזורים, תמרורים. הוא כמעט
דרס משיהו בדיזינגוף הוא הגיע אליה חסר נשימה, דופק על הדלת
בהיסטריה. לא הייתה תשובה, הוא השתולל בועט בדלת, מתנגש בה בכל
כובד משקלו. השכן מן הדירה ממול התעורר מן הרעש, הביט בחור
המנעול, על הבחור הצעיר שמנסה לפרוץ את דלת שכנתו שהייתה באותו
זמן באילת. הוא קרא למשטרה.

שי ישב בתחנת המשטרה, אך הוא לא דיבר, השוטרים התייאשו
מהתמהוני שנחקר ושיחררו אותו לידי חברו הטוב היותר, שהגיע
לשחררו. הוא לא דיבר בשעה שליווה את שי למכונית, וגם לכל הדרך
רק לקראת סוף הדרך החל שי בוכה, מלמל היא לא אוהבת אותי היא
לא.   החבר חייך לעצמו, זהו זה הוא נשבר, היא מאחוריו, ועכשיו
תור הבאה אחריה.


אבל החבר טעה.

שי ישב ברכבו מחכה, אולי עברה שעה שעתיים ואלי אף שבע, עד שדנה
חזרה לדירתה. הוא ניגש עליה. היא חייכה עליו ואמרה, עם אותו
חיוך גדול על פנייה, הייתי שיכורה, אני מצטערת. הוא לא הגיב.

הוא דחף אותה לתוך הדירה. היא הסתכלה עליו במבט המום, מעולם
לא ראתה אותו ככה, היא ניסתה לפתוח את פייה לברר את פשר
ההתנהגות המוזרה. כל שהספיקה להגיד היה מה, לפני שכף ידו פגשה
את לחייה. הלחי בערה, שי הדף אותה לרצפה. היא ניסתה להתגונן,
אבל נכשלה היא ניסתה לעצור אותו בשעה שקרע מעלייה את בגדייה.
היא ניסתה לזעוק לעזרה בשעה שנשכב עלייה אך הוא סתם לה את הפה
בחולצתה הקרועה. הוא גער מעלייה מנשק את כל גופה. היא ניסתה
להתחמק, אבל הוא היה חזק יתר הוא הצליח לקשור את ידיה, בעזרת
המכנסיים החתוכות. דנה שכבה על הרצפה עירומה, חסרת אונים. הוא
נעמד מעלייה, מתפשט, מידי פעם בועט בה בחוזקה.

הוא נשכב עלייה שוב מפסק רגליה בכוח, חודר עלייה, זאת הייתה
הפעם הראשונה שביקר בתוך בחורה. החדירה הייתה קשה, יבשה. אבל
זה לא הפריע לו בשעה שגמר עמוק בתוכה, היא בכתה הוא נישק אותה
על שפתיה, מנגב את דמעותיה הרבות. לוחש באזנה את שלי, רק שלי
ואני לא מוכן לחלוק אותך יותר עם אף אחד. הוא לקח את החזייה
שהייתה זרוקה בצד החדר כורך אותה סביב צווארה, מהדק אותה
לגרונה. היא רעדה דקות ספורות, ואז גופה נשמט. הוא המשיך להדק
את החזייה שתי דקות נוספות. כאשר שחרר לבסוף את החזייה מצווארה
נשק שוב לשפתיה היבשות.

שי שיחרר את גופתה, משכיב אותה על המיטה, מנשק את כל גופה.
הוא קם ניגש לתיק שלו, והוציא משם חוט עבה וארוך וגליל
מסקנטייפ. בעזרת החבל קשר את גופה לשלו, קשר חזק בלתי ניתן
להתרה, את המסקנטייפ כרך סביב צווארו מהדק חזק ככל שיכל. הוא
חייג למשטרה ומסר את כותבת הדירה לפני שאיבד הכרתו לנצח.