בפינה ליד כיכר המוות עומד לו עץ, כל עליו התייבשו לאיטם באשמת
השמש החודרנית אשר נמצאת מעליו. אט אט נושרים עליו של העץ כמו
דמעות אשר נושרות מלב אפל.
כל עלה נושר נשא נשמה - והשלכת היתה רוח סוערת שלא נעלמה.
העץ נשאר בלי עליו - בפינה ליד כיכר המוות.
עץ יבש, בתוך ערפל אין סופי.
כל פעם שתלך לישון תדע, כי העץ שואב את נשמתך וספק אם נשמתך
תחזור בבוקר. ואם נשמתך איננה חוזרת, גופתך תהיה נטולת חיים
אבל עלה חדש יצמח על העץ.
וככל שגופותיכם תשארנה ללא חיים, כך העץ ישוב לפרוח.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.