אחת בלילה והוא מת.

כבר שבועות שהוא לא נרדם לפני חמש בבוקר. הוא מנסה להחזיק מעמד
עד הערב הבא, וכך להגיע לתשישות מוחלטת, שבעקבותיה שינה
מבורכת, אך הוא נשבר תמיד, וישן עד הערב. לפעמים, אין לו מושג
מהו היום בשבוע. על תאריך - אין מה לדבר.

הוא משועמם. יושב בבית עם מכנסיים, ללא חולצה. מאוד היה רוצה
להסתובב בלי מכנסיים, רק עם קצר, או אפילו תחתונים, אבל הקעקוע
שעל רגלו משתקף, בוהק.

אחרי הצהריים הוא קם. מתרחץ במשך שעה, מצחצח שיניים, מסתרק.
מתבשם ומרסס את עצמו בדיאודורנט. יוצא לגינה ומביט לשמיים. הכל
אותו הדבר.

שתיים בלילה והוא רוצה שינוי.

מייחל שיוכל לצאת, אבל אין לו עם מי. כל חבריו ישנים, וממילא
לא ירצו לצאת איתו. הוא דפוק, הם חושבים, והוא מסכים. רוצה
חברה, אך בלי שיפריעו לו. מאוד קשה לו להסביר את זה. רוצה לצאת
לפאב, ולשאול האם יש וודקה ורד- בול, ובשנייה שהברמן מתחיל
לערבב את המשקאות, לאמר בקול רם כי הוא רוצה את כל השאר. רוצה
שחבריו יצחקו מן אותה הבדיחה בכל פעם מחדש. רוצה לשבת על הבאר,
אך להסכים לבקשות חבריו לעבור לשולחן פנוי ליד שולחן שמסביבו
בנות. ושוב, לחכות למבטים המשתאים מכמות האלכוהול שמוגשת לו,
ללחישות. ושוב, לאתר את האחת שחום גופה עולה בתגובה (הוא רואה
את הצבעים). ושוב, לעבור דרך שולחנה בדרכו לבאר.

על פניו חיוך נטול דאגות, אך עם זאת עצוב. יודע כי היא מרגישה
את המרירות שבו, ואת הכאב העצור. מבין כי היא מודעת למבטיו,
הוא רואה את גופה מתקשח בנחישות. ברור לו מה יבוא עכשיו.

היא מחייכת אליו, מזמינה אותו להצטרף.הוא מסרב. הוא קדוש
מעונה, ונגזר עליו לסבול. הוא עוטה על עצמו את הבעת
הלעולם-לא-תביני שלו. מבטה הוא הפרס שלו. הוא שבר אותה
לחלוטין, ובתמורה סיפק את האש המאכלת שבתוכו לכמה שניות. לעולם
לא יזכור אותה.

שלוש בלילה והוא מחליט לצאת לבדו.

מעולם לא עשה את זה. הוא חייב לצידו לפחות מישהו אחד שעליו
יוציא את כעסו. הוא שונא, ורוצה שכולם יידעו את זה. הוא מייחל
לתחינות, שלהן ייסרב בנחרצות. הוא מתרחץ, שוטף את גופו בסבון
נוזלי בריח וניל. הוא בוחר שילוב של דיאודורנט ובושם שמישהי
אמרה לו פעם שאי אפשר לעמוד בפניו. הוא מתלבש, בצבע היחיד שהוא
לא רגיש אליו, שחור.

הוא יוצא מן הבית, נועל את השער ונכנס למכונית. הוא חוזר
לביתו, ובחשכה מחפש מיני דיסק, מוצא אחד ויוצא שוב מן הבית.
פותח את שני החלונות הקדמיים ומדליק חימום. מכניס את המיני
דיסק ונוסע למרכז העיר.

לאחר דקה הוא קולט שהוא מקשיב למילים. זה בא לו בהפתעה, והוא
משמיע את השיר מתחילתו.

I'm having trouble trying to sleep
I'm counting sheep but running out
As time ticks by
And still I try
No rest for crosstops in my mind
On my own... here we go
My eyes feel like they're gonna bleed
Dried up and bulging out my skull
My mouth is dry
My face is numb
Fucked up and spun out in my room
On my own... here we go
My mind is set on overdrive
The clock is laughing in my face
A crooked spine
My sense dulled
Passed the point of delerium
On my own... here we go

הוא אפילו לא מחייך, וגאה בעצמו על כך.

Somebody keep my balance
I think I'm falling off
Into a state of regression
The expiration date
Rapidly coming up
It's leaving me behind to rank
Always move forward
Going 'straight' will get you nowhere
There is no progress
Evolution killed it all
I found my place in nowhere
I'm taking one step sideways
Leading with my crutch
Got a fucked up equilibrium
Count down from 9 to 5
Hooray! We're gonna die!
Blessed into our extinction

הוא חוזר על ההשמעה, ומכבה את המוזיקה בסיום. הוא עוטה את
משקפי השמש שלו כשהוא עוזב את מכוניתו. פעם ניסה לנהוג כך,
וכמעט נהרג. הוא נכנס לפאב, שדעתו עליו טובה. הוא יושב לבד על
הבאר ושותה בכדי לשכוח. היום יחזור במונית לביתו, הוא מחליט.

הוא מתרכז בלהראות זועם, ומצליח להבריח את כל מי שמנסה להתיישב
באיזור. הפעם, לא ממש אכפת לו. שני מרטיני רוסו (הוא אף פעם לא
יודע איך לבטא את זה, אז הוא ממלמל ומחכה שהברמן יבין). הוא
שונא את הברמן בשל כך. הוא מזמין וויסקי, נקי. תמיד הוא שמח
לתקן את הברמן או הברמנית אם הם טועים ושמים לו בכוס קרח,
מערבב או קש. לא הפעם. הכוס מוגשת בדרך הנכונה, לדעתו. הוא
מזמין אספרסו וקרח בצלחת. הוא מקבל. שם את הקרח בפיו, מגלגלו
על לשונו. הקרח עובר למאפרה, והוויסקי שועט במורד גרונו,
בלגימה אחת, כאילו שתה פטל. פטל ענבים, הוא אומר לעצמו, וצוחק.
הוא יודע כי אף אחד לא יבין את הטעות שבביטוי.

הוא מסתכל במראה שמעליו, וקולט מבט סקרני. בחורה, לבד, יושבת
מאחוריו ובוחנת אותו.
הוא מחייך בתוכו, וקולט כי החיוך משתקף על שפתיו. הוא ממהר
לתקן את הטעות. היא קמה, מתיישבת לידו ומסתכלת עליו. הוא חש כי
מבטה חודר את משקפי השמש שלו, הוא מתרגז.

ארבע בלילה והוא מרגיש בחילה עולה בגרונו.

היא מציגה את עצמה, "יערה". "קן", הוא אומר, ומחכה לשאלה. היא
לא באה, והוא יוצא מכליו. הוא שיכור. היא יפהפייה, והוא אומר
לה את זה. היא לא עונה, ורוכנת לכיוון הברמן, מזמינה לעצמה
וויסקי. הוא קולט פתאום מה היא לובשת. מכנסייה שחורים, ובחלקה
העליון מין חולצה שבצידה האחורי רק שלושה חוטים. החולצה ורודה.
תחתוניה מבצבצים כשהיא מתכופפת. לבן. הוא נדלק. היא מתיישרת,
והוא מסיט את מבטו במהירות. הם מדברים, ואין לו מושג על מה.
הוא לא יודע אפילו איך עזבו את הפאב, והוא מתייסר בכמיהתו
אליה.

הם צועדים ועוצרים ליד מאזדה לבנה. הוא רואה אותה מוציאה צרור
מפתחות, ומניח כי זוהי מכוניתה. היא מדברת אליו. "... ואפשר
ללכת אלייך", הוא מצליח לברור מן המשפטים.
הוא נכנס מצד הנוסע, מתחגר ומסתכל עליה. היא שווה. שווה, שווה,
שווה. "תודה", היא אומרת, והוא מצחקק כשהוא קולט שאמר את
מחשבותיו. במהלך הנסיעה, מוזיקה שקטה. הוא לא מזהה. הוא מניח
את ידו על ירכה. חם שם, והוא מזיז את ידו באיטיות, מתווה
תנועות מעגליות. הם מדברים. מגיעים לביתו, אחרי שלוש טעויות
בלבד, והם בכניסה. הוא פותח את הדלת, מדליק את האור וניגש לחדש
השינה. היא הולכת למטבח. כשהיא חוזרת, הוא שואל אותה מה קורה,
בעודו לוגם משהו מכוס שהביאה לו. התשובה מהממת אותו, אך הוא
מתעשת במהירות : היא מורידה את נעליה, ונעמדת מול המראה שעל
הקיר. היא משחקת בשערה, ולאחר מכן מניחה את כפות ידיה על
חולצתה, מבליטה את שדיה.

הוא קם, פושט את חולצתו ומקבל את עזרתה בהורדת נעליו וגרביו.
היא נוגעת בחזית מכנסיו, והוא נעשה מודע באחת. הוא אוחז בה,
ומנשק אותה. היא נמסה מעונג. הוא שואל אותה אם יש לה חזייה.
היא נדה בראשה לשלילה. הוא מוריד את מכנסיה באחת, ותחתוניה
הלבנים נגלים לעיניו. היא מפשיטה אותו לגמרי, והוא רץ להביא
קונדום. היא קורעת את העטיפה בשיניייה, אך מניחה את הקונדום על
המיטה. היא מלקקת את איברו, מזקירה אותו עד שהוא אינו יכול
יותר להתאפק. היא עוצרת את תנועתו, ומכניסה את האיבר באיטיות
לפיה. הוא נאנח בקול, ותופס בשערה. היא לא מתנגדת, אך הקצב
נשאר בשליטתה. משקפי השמש שלו מושלכים.

חמש בבוקר והוא נהנה כפי שלא נהנה בחייו.

הוא משכיב אותה על המיטה, ועומד מולה. הוא שולח את ידו אל
תחתוניה, ומפשיל אותם. מגע רגליה רך. גרביה יורדים. הוא מעקצץ.
היא מלבישה את הקונדום, והוא מרים את שתי רגליה, מציב אותן
במאונך לגופה ומצמידן. הריח שלה מדהים. היא מתנשמת בהפתעה,
כשהוא חודר אליה. היא צרה ורטובה. הוא מתקרב, וקובר את איברו
בתוכה. עינייה נפקחות, אך מיקודן אובד. הוא מלקק את אצבעות
רגליה. לאחר כמה דקות, היא מתחילה להתנשף, והוא מפריד את רגליה
בפתאומיות, נשכב עליה למחצה ושולח את ידו אל חזה. פטמותיה
זקורות, כפי שציפה, והוא מיישר את ידו, ומניח אותה כך שמרכז
ידו מכסה את העטרה שבשדה הימני. ידו השנייה מבצעת פעולה דומה
בשדה השמאלי. ידיו מתחילות לנוע בתנועות מעגליות, והיא
מתכווצת. שרירי נרתיקה רוטטים קלות, והוא יוצא ממנה באחת.
"בשביל לגמור את צריכה לבקש רשות". היא מתחננת שימשיך, הוא
מצמיד בשנית את רגליה, אך הפעם הוא מניח אותן האחת על השנייה,
כך שברכה התחתונה צמודה למיטה, וברכה העליונה מכסה אותה. הוא
מכניס את קצה אברו למנהרתה, ומרגיש אותה מתרחבת. היא נושכת את
שפתיה בציפייה, והוא מניח את ידו על ברכה, מהדק אותה בתנוחתה
הסיבובית למיטה. הוא מכניס את איברו כדי שלושת רבעים, ונסוג עד
שכיפתו פוערת את שפתותיה. הוא חודר שוב, ויוצא, וחוזר חלילה.
מדי פעם הוא מכניס את מלוא איברו, והיא מתקשה לנשום.

הוא נשכב לצידה, מאחוריה, בעודו נעוץ בה. ידו הקרובה למיטה
נכנסת אל מתחת לצלעותיה, מחבקת את שדיה, וידו השנייה נשלחת
לאיזור שבין טבורה, לשער ערוותה. ידו רותחת, והיא מתחילה
לגמור. "תבקשי רשות !" הוא מצווה עליה, והיא לוחשת את בקשתה.
"חזק יותר" הוא נושף באוזנה, וידו לוחצת על חולצתה, והיא
מרגישה את חזהו מתקרב לגבה. היא לא מסוגלת לבטא מילים. מעולם
לא חשה כך, הנאה צרופה בכמה מקומות שונים. לשונו מלקקת את פנים
אוזנה והיא יוצאת מדעתה. "תבקשי, תבקשי" הוא לוחש, והיא צועקת,
מפתיעה את עצמה : "אני רוצה לגמור, בבקשה !". הוא מניע את אגנו
לכיוונה, ובו זמנית מוריד את ידו לדגדגנה. ידו השנייה עולה
לפיה, ואצבעו האמצעית נכנסת לפיה. היא גומרת, ידיה מכסות את
ידיו. היא לוחצת את ידו אל דגדגנה, מזיזה אותה. התחושה בלתי
נסבלת. היא חושבת שתאבד את הכרתה, ומבלי משים שורטת אותו.
התחושה ממשיכה, והיא מרגישה כי היא נופלת. היא מתפללת שלא
יפסיק. היא חושקת בו. היא רוצה לענג אותו עד אובדן חושים.

הוא יוצא ממנה ברכות, והיא מתמלאת תחושת ריקנות. היא עברה את
הגבול, היא לא מתביישת, היא רוצה עוד. עוד. הוא מעמיד אותה,
ונצמד לאחוריה. היא מרגישה את הקונדום, ומבקשת ממנו להסיר
אותו. היא נבדקה. "אני לא יצאתי די הרבה זמן מן הבית", הוא
אומר, וממלא את מבוקשה. היא חשה בזרמים במורד גבה, כשהוא משפשף
את איברו, החופשי עתה, בין אחוריה, מעלה ומטה. היא מנסה לתפוס
את קצהו בעזרת איברה, ושולחת יד אל בין רגליה. היא נדהמת
בהרגישה את מיציה זורמים במורד ירכיה. הוא מסיט את ידה, ומושך
אותה ואת בת זוגתה אל המיטה. כוונתו נהירה לה, והיא מתיישבת
עליו. איברו נוגע בקצה רחמה, והיא מרגישה את חומו בתוכה. הוא
משופדת עליו, לא יכולה לזוז. הוא מתחיל לנוע קדימה ואחורה,
ואגנה נע בתיאום הרמוני איתו, באיחור של שנייה בכל קשת. ידיו
אוחזות במותניה והיא נשענת בזהירות על ירכיו. שדיה, הכלואים
עדיין תחת פריט לבושה היחיד, קופצים. הבד נמתח, כאילו מחשב הוא
להיקרע. היא יודעת שתגמור שוב, בקרוב.

שש בבוקר והוא מרגיש את האושר ממלא את עורקיו.

הוא קם, ומניח את ידיו על גבה, גורם לגבה להתכופף. מחשוף
חולצתה מתעגל, והיא רואה, לראשונה, את שדיה מזוית זו. היא
נהנית לראותם כלואים כך, להרגיש את האויר נכנס בין שניהם. היא
רואה חלקים מעטרתה, ולפעמים גם פיטמה. ידיה נשלחות, אוחזות את
שדיה, והיא מוציאה אותם מחוץ לחולצתה. מתחוור לה כי היא מזיעה,
והריח מטריף אותה. הקור היחסי גורם לה להרגיש תחושות לא
מוכרות, והיא נכנעת להרגשה. הוא מחייך, מיישר אותה וממולל את
פטמותיה בין אגודליו לאצבעותיו המורות. הפעם היא כבר יודעת :
"אני יכולה לגמור ?". "מה ?", מגיעה התשובה, והיא מתקנת.
"בבקשה, אני רוצה לגמור. תן לי". הוא משהה את תשובתו, בעודו
מרגיש את התכווציותיה מתגברות. היא מנסה לעצור את השטיפה, אבל
רק גורמת לעצמה להשתוקק יותר. הוא מאשר לה לגמור, והיא מתפרקת
בעוצמה כה רבה, עד כי ברכייה פקות. אם לא הייתה הדוקה סביבו כל
כך, הייתה נופלת, היא יודעת.

הוא יוצא במהירות, ניגש לארון ושולף מראה קטנה. בטרם מספיקה
היא לתהות, הוא הודף אותה אל המיטה, כך שהיא ניצבת על ארבע.
הוא עוקף אותה, מתייישב על ברכיו, ושוגל אותה מאחורה. הוא שואל
אותה איך זה להיות כלבה, והיא עונה "כן, כן, זיין אותי כמו
כלבה, זה כל כך טוב". הוא מניח את המראה בין רגליה, ומכוון
אותה כך שהיא רואה איך הוא נכנס ויוצא. הוא מסתכל על המראה שעל
הקיר, והיא משפילה את מבטה אל בין רגליה, מביטה דרך המראה על
דגדגנה הנפוח. הוא תופס בשערותיה, והיא נלחמת בו בכדי להשאיר
את ראשה למטה. ידו השנייה דוחפת את ישבניה, טופחת, והיא צועקת.
עכשיו גם הוא מתחיל להתנשף, ואומר לה "תבקשי שאגמור, תגידי לי
לגמור בתוכך" והיא מפתה אותו, לוחשת :
"תגמור, תגמור בתוכי, זיינת אותי מכל הכיוונים, תגמור בתוכי
כמו כלבה". "חזק יותר, עוד" הוא מבקש, והיא נעתרת. "אני רוצה
להרגיש אותך גומר בתוכי, את הזיין שלך מתנפח. אתה גבר, ואתה
מזיין אותי, אישה. הזיין שלך כל כך גדול ורחב. אתה פותח אותי".
"אני בא, אני בא, אל תפסיקי" הוא צועק באקסטזה. גם היא צועקת :
"אני גומרת, אני רוצה לגמור ביחד איתך ! אני לא יכולה יותר,
תגמור בתוכי, אני מתחננת", והוא מרגיש את התחושה המוכרת, את
עורו מצטמרר, את המטען עולה במהירות בתוכו, והוא לא מנסה לעצור
בו. צורות שחורות מרצדות אל מול עיניו, והוא קורע מעליה את
חולצתה בפראות. ידיו נשענות על גבה. "יערה, אני בא בתוכך",
והיא מרגישה מטחים של חום נוזלי בתוכה. עסיסה ניגר על איברו,
והיא גומרת בפעם השלישית. הוא מאט את הקצב, ושולח את ידיו אל
מאחורי גופו, אוחז בכפות רגליה, מושך את בהונותיה. הם קורסים,
והוא מתגלגל לצידה. שניהם מחייכים.

"באמת קוראים לך קן ?", היא שואלת אותו. "לא," הוא עונה,
"חברים שלי קוראים לי ברבי". היא לוחצת את ידו ונושקת לשפתיו
בתגובה.

שבע בבוקר, והוא מרגיש שהוא יישן טוב מאוד, בזמן הקרוב.

Brain Stew / Jaded - Green Day / Insomniac (1994).