יש דברים, את כבר יודעת
שחולפים עם בוא הזמן
רק פה ושם נשאר איזה כתם
חותם על הלב שכבר נסגר.
את יודעת, זה יכאב לך
עוד שנה ודאי תחלוף,
עם הזמן תביני פתע,
שיש בך כוח לאהוב.

הוא שולח אותותיו,
אני נסגרת בתוכי
מול זרם, קלח מילותיו
גופי נרעד ולא מפסיק.

את יודעת, כבר מזמן גידלתי
בת לתפארת ולגדולה,
כשאת נעה בין מקום למקום
אני יושב לי בפינה.
את יודעת, יש בך משהו
שמזכיר לי גם אותי,
שיר, ריקוד ומנגינה
היו תמיד מנת חלקי.
רגישותך בוקעת מבעד לשתיקותייך
את גדלת, בגרת, יפית
ומה אוכל עוד להוסיף?

הוא נותן בי מבטיו,
אני נרגשת מבפנים
מול שצף קצף שתיקותיו
אני פותחת את ליבי.

מזמן היית לי כבר ילדה
על ברך מנדנדת בעריסה,
עכשיו בוכה ומתרגשת
וכל כולך תמימות תכולה.
תראי, הזמן יקח אותך
אל עבר מקומות אסורים,
את יודעת, אני אהיה שם,
אך לא תמיד את פה איתי.

הוא נושק לי ברוך,
אני יודעת שיש עוד זמן
כשאני פוסעת רחוק
אני יודעת שהוא כאן.

גם הולכת, גם פוסעת,
לכל מקום שבו נוגעת,
כל ויכוח בו נקלעת
רוגע פנימי שמתנגן,
'אבא אמר לי, את יודעת'
ואיש אותי שם לא מבין.