מסופר על אישקטן עם מוח גדול.
אישקטן שידע כמעט הכל!
התעניין בטכנולוגיה ובשלל מכשירים,
ידע מתמטיקה ועוד המון נושאים.
הוא בחל בהכל, רצה לדעת כל נקיק ונקיק מאיפה הוא הגיע
רצה לדעת מאיפה השמש צריכה להפציע,
אבל כל זה לא עזר לאישקטן שהחליט יום אחד
ברומו של עולם-
לברוח!
הוא ברח לצפון אבל מצא עצמו בדרום
הוא ברח למערב ומצא את עצמו נחלם עם עקרב,
ראה זאת מר עולם- תאמינו לי, באמת אחלה של אדם!
והחליט לעזור לאישקטן.
תפס את האישקטן עם המוח הגדול וזרק אותו במקום שיש בו אנשים
שחושבים שכבר ראו הכל!
האישקטן, באמת היה קטן, ולא ידע מה לעשות!
הוא הלך ברחוב של רומו של עולם במקום שכולם שונאים את כולם
ונכנס לשקית של במבה!

בשקית הוא הרגיש מחנק! וגם היה לו דביק! הוא היה שונה שם מכל
הבמבות הקטנות שהיו שם,
אבל לפחות היה להם מכנה משותף- שכולם שם היו שם בגודל של אצבע
של מר עולם שמעל כולם,
הבמבות הקטנות, ראו את האישקטן ובגלל שהוא לא היה צהוב כמוהן,
סילקו אותו מעל פניהם
והאישקטן לא ידע מה לעשות, הוא בכה ובכה ופתאום ראה עוד
אישקטנה נכנסת לשקית הגדולה!
הם מצאו עצמם אחרי דקה, מתבודדים מאחורי העטיפה.
הם דיברו ודיברו ודיברו ודיברו ודיסקסו בנושאים שהם ברומו של
עולם, אתם יודעים.. של זה שגדול מכולם
והגיעו למסקנה, שזהו גורלם האכזר!
לחיות בשקית דביקה ומגעילה עם במבות קטנות ושחצניות!
אחרי שנתיים, אולי שלוש (אתם יודעים.. כמו מתחת לפני המים, גם
בשקית במבה מאבדים תחושת זמן..),
הם הרגישו נידנודים ולאחר מכן התפוצצות אדירה, ופתאום יד ענקית
נכנסה ולקחה במבונית קטנה.
כן , כן.. צהובה ודביקה שאח"כ נלעסת ונהרסת כל הצורה,
ואז פתאום.. בלי שהאישקטן והאישהקטנה שמו לב, נעלמו כל היצורות
הצהובות והדביקות והמסריחות מבוטנים ונשארו רק הם.
אהמ.. כנראה טעיתי.. זה לא היה כך הרבה זמן, כי פתאום נכנסה
היד הזו והוציאה אותם מהשקית החנוקה, המסריחה, הדביקה והחשוכה
אל העולם הגדול.
הם ראו אור!!! יש!!
הם גם היו שמחים!! כי סופסופ נגמרו להם החיים בצל שקית הבמבה
המגעילה!
אבל לפני שהם הספיקו לערוך מסיבה, הסתיימו להם החיים בגלל
נגיסה!
מה?? אתם חושבים שהם היו כל כך עצובים?? טעיתם! מר אדם ברומו
של עולם גאל אותם מיסורייהם הנצחיים בתוך שקית של חמאת
בוטנים...