עין תמים / מורשת |
כששכבתי בזרועותיך,
כשיצאת ממני.
וכאשת חייל,
נשארת אדישה למצוקתי
אך מחויבת לעזור.
ונשימתי האחרונה,
היתה נשיפת העשן שלך.
מבעד לאור ניאון קר,
האלוהים של הרגע,
בירך אותך
ושיחרר אותי.
ונשאת כך בליבך,
את עובר הפלורסנט שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|