תמיד רציתי שלחברה שלי יקראו עמית. או נויה, או דניאל או מאור.
תמיד רציתי שיהיה לה שיער בהיר יפהפה, שכשהיא תניף אותו זה
יראה כמו פרסומת ל'פנטן'. היא תהייה יפה, העמית שלי. או נויה,
או דניאל או יעל. וגם הקול שלה יהיה סקסי- רך, עמוק, כמו של
ההיא מהרדיו. היא תהייה תמימה, כמוני, כי זה הכי יפה, ושנינו
נצפה יחד בסרט אמריקאי ונתבגר ביחד.

לקראת הסתיו, שנינו נעמוד ביחד ונראה את האור נשבר לאלפי
גוונים הצובעים את השמיים בנצח של שקיעה, ובחורף נתכרבל תחת
שמיכת פוך בעי גדולה. לא בטוח שנאהב אותה מוזיקה, אבל כשיתנגנו
שירים רומנטיים בגלגל"צ הם יגעו גם בליבי וגם בליבה.

ביום ההולדת שלי היא תכין לי מסיבת הפתעה, אליה יבואו כל
החברים, וביום השנה אני אתן לה טבעת.

החתונה תערך ב'ירוק על המים', והחופה תהיה בתוך הבריכה. כולם
ילבשו לבן, בחתונה שלנו, והבר יהיה חופשי. האורחים יצאו מהפוזה
לכמה שעות, וישמחו וירקדו ויתפרקו. עמיתוש תלבש שמלה לבנה
צחורה, האלה בלי התפרים המוזרים והתחרה. שי וכרמית יבואו
לצלם.

עמית תהיה מה שהיא רוצה, ואני אהיה רופא. או צלם, או טייס, או
נהג אמבולנס. אולי אפילו מתקן מקררים. כשנהיה בני 50, לשלושת
הילדים שלנו כבר יהיו נכדים. יקראו להם לירון, דניאל, חן, או
בעצם.. אולי מאור? אולי עו.. א ה ה ה ה ה ה ה ! ! !  יו איזה
דפוק אני נהיה! ! ! מה עובר עלי ?!?!?! פאאאאאאאאאאאק!
-"בום" (הראש נדפק בקיר)
-"טראח" (אני נופל על הרצפה, אך ראשי נבלם ע"י מגזין יוקרתי
בטרם הוא פוגע ברצפה)
עומר צודק. אני חייב להפסיק לקרוא לאישה.