היה איש אחד ששמע סיפור פעם
על אלים שלא שומעים את צעדם
ולעולם אין נראה גם צלם
ולכן גם האיש רצה להיות כמותם.
יום אחד אותו האיש בדיוק
הלך ברחוב שטוף שמש עם צלו
וכשהגיע בערך לאזור של השוק
החל לרוץ ככל שיכלה רגלו.
והוא רץ ורץ ורץ ורץ
אך הצל נשאר אתו
וקול נקישות צעדיו לא קץ
וכך לאט התגברה בעייתו.
האיש נהיה עייף יותר ויותר
ולא עצר ואוויר לא שאף
הצל כמו החליט להישאר
וע"י נקישות צעדיו האיש נרדף.
לבסוף האיש נפל והתמוטט
וכל זה לא היה קורה לו
אם במקום לרוץ ולשוטט
היה מתחת לסככה יושב, בצלו.
אבל הוא רץ ורץ ורץ ורץ
וצלו נשאר אתו
גם קול נקישות צעדיו לא קץ
לו רק היה חוזר הביתה, לאהובתו. |
