ב-1982 נולד באשקלון יהודה אחריט למשפחה שעל סף התפרקות. הוריו
חיפשו סיבה לריב, והוא היה סיבה מעולה. הם לא רצו להתגרש, כי
אז הם היו צריכים לעבוד קשה יותר למחייתם. ולא יהיה להם את מי
לזיין ביום שבת בבוקר. במקום זה הם הלכו מכות, בגלל שהבן שלהם
היה פגע רע שאף אחד לא רצה אחריות עליו, עוד לפני שהוא דיבר
לראשונה. הם לא רצו בן , הם רצו בת, הם לא רצו נער כהה, אלא
בחורה לבנה ויפה, לפחות האב רצה. יהודה אחריט מצא דרך לחיות עם
זה. הוא מצא מחבוא סודי, בתוך רחוב ליד ביתו, שבכל פעם שהרגיש
עצוב, משועמם או בודד או עצוב משועמם ובודד, הוא נכנס אליו,
בלי העולם החיצון, רק הוא והזין שלו, החבר היחידי שנשאר איתו
כל החיים, וגם הוא עשה לו המון צרות, אבל הוא נשאר מחובר אליו,
ולא משנה מה. יהודה הלך לבית ספר ורכש כמה חברים אינטרסנטים
שניצלו אותו, אבל הם לא היו חבריו זמן רב, ילדים כאלה מוצאים
מישהו אחר לנצל, וכל הילדים היו כאלה, לפחות זה מה שיהודה
הרגיש. כשנעלב ברח לתוך המחבוא שלו, ושם היו כל הילדים. אבל שם
הם היו נחמדים, שם הם אהבו אותו, העריצו אותו, בתוך המחבוא היה
עולם פרטי, של יהודה, הוריו לא היו שם, הם לא התאימו. יהודה שם
היה איש מאד חשוב, מדי יום תקן מעט את פרוטוקול המקום. הייתה
לו דרך לראות את המקום כשרצה. הוא צמצם את העיניים, ובתוך מספר
דקות היו האבנים הופכות לבני אדם, חיים , ונושמים, בני האדם
האלה העריכו את יהודה על שידע לעבור לעולם האחר, וביקשו ממנו
שיעביר אותם איתו, אבל הוא אמר להם שלא כדאי להם, שהם יהרסו
וירמסו בעולם הזה, כמו שהוא נרמס. ליד המחבוא היה בור גדול
שנפער בבניית בנין ליד, ויהודה זרק את מי שלא התאים לבור הזה,
שלא יכל לראות את קרקעיתו. אין סוף פעמים דמיין את עצמו נופל
למטה. הוא מצא אפרוח קטן במחבוא, קטן וחמוד, וגידל אותו, אחיו
הקטן ,והאכיל אותו, והאמין שהאפרוח מבין אותו ושהאפרוח הוא
היורש לממלכה. ארצ'י קראו לו, על שם קומיקס אמריקאי ישן,
שיהודה מצא במחסן ביתם של הוריו ,שבו גר. ארצ'י הקטן למד ללכת,
לעלות על מדפי המחבוא, ללכת מסביב לבור, ולאט לאט גם לעוף.
ארצ'י עף בכל הזדמנות, אך לא מספיק למעלה. זה היה בסדר בשביל
יהודה, אבל ארצ'י רצה לעוף יותר חזק וגבוה, לרצות את אחיו
הגדול. יהודה רצה שאחיו הקטן יהיה מאושר, ויעוף טוב יותר, אם
זה רצונו. הם התכוננו ליום התעופה הגדול, שבו יממש ארצ'י את
רצונו. ואז ביום הזה, ארצ'י נתן טיסה מעולה, ויהודה הרגיש כל
כך גאה. ואז ארצ'י טס ישר לתוך שקע חשמלי ומקורו נתקע לתוך
השקע. המראה היה מזוויע , ארצ'י הסתובב כמו עוף בתנור ונצלה
לאיטו, כשגופו מדיף עשן. הוא היה במצב ביניים בין חיים לפיסת
פחם חסרת נשמה. יהודה הביט במראה הנורא, וברח משם מבועת, ברח
ממקום המפלט. הוא לא ידע לאן לברוח, לא היה לו מקום מסתור
יותר. הוא שאל את הזין שלו מה לעשות, והזיין ענה לברוח משם,
והוא הנהן, והסתובב בלי תשובה על צירו, מחשב מקום מסתור עוצם
עיניים בכל פעם שארצ'י נגלה לו אובד עצות, הוא דמיין את
הקפיצה, וכשראה שהזיין שלו מאשר את זה, הוא עזב את הקרקע והחל
מסע לתוך הבור השחור וחסר הקרקעית, רוח שורקת לנפילתו פנימה,
וצלילי העולם, וצלילי חורבות עולמו נעלמו מאזניו אט אט. כשהוא
מצא לעצמו מקום מסתור חדש וריק...