אנשים שהיו שמחים עכשיו בוכים,
בוכים על האדם,
האדם שאבד, שנעלם,
שעכשיו נמצא בין כל שאר הנשמות,
שאבדו כמוהו ולא חזרו.
אבל הם עדיין קיימים אצלנו,
זכרם עדיין שמור בליבנו,
בגלל שהם עזבו למעננו.
אולי הם מסתכלים מלמעלה,
אולי הם שומעים הכול,
אבל אם כן ואם לא ניזכרם תמיד,
אנשים שהיו עם עבר,
שפעם היה להם עתיד.
השמות לא אומרים דבר,
הם לא מזכירים אותם,
מי שלא ידע לא יכירם,
אבל למי שהכיר השם בוער בנשמה,
והלב, בשקט, פוצח בקינה איומה,
על מה שהיה,
על מה שאבד,
ועל מה שלא יהיה להם לעד.