המוות שורה בכל פינה, מציץ עלינו, תמיד מסביבנו. אנו חיים בתוך
פחד מתמיד מהדבר הקרב אלינו, שמא הוא יהיה זה שיסיים את כל
פעלנו. אותנו. דברינו. מחשבותינו. את רצוננו.
אנו חיים בתוך המוות. אנו המוות. אנו נמות. כל דבר מת.
אנו נולדים רכים, ולומדים על הסוף. על המוות.
הוא בכל מקום.
בכל דבר המוות שוכן - אנו כותבים מכתב, ובסיומו אין לנו יותר
את פעולת הכתיבה. אין את המכתב. אין את הרגשות שהיו במכתב.
הדיו, הדף, הרעיון, הרצון - הכל הלך עם הכתיבה.

השניה שעברה - עברה - מתה - אינה עוד.
אנו חוצים נהר של חיים - ולמקום אותו חצינו - לעולם לא נוכל
לשוב.
את מי נהר החיים, פועלנו ומחשבתנו, מי החיים, מי נשמתנו, לעולם
לא נוכל לשתות שוב.
המחשבה שאני אוהב - כבר איננה.
האהבה שאהבנו - כבר איננה.
הזכרון לאהבה - גם הוא חולף בזכרון על הזכרון. וגם לו יש זכרון
של זכרון של זכרון...

והמוות גדל בתוכנו, מפריח פרחים שחורים של פחדים.
על גדות הנהר ורד גדל, ורד פורח, חיים וריח - ואחרי יומיים הוא
מת.
ועוד צמח. עוד מוות. ובקרקע הפוריה הזו, צומח פחד שחור ממה
שיקרה לורד הבא.

שבע, אתה פוסע, מאושר מבטנך המלאה. השעות עוברות והרעב מגיח.
אתה אוכל ונרגע. רעב מעכל דרכו החוצה. שוב ושוב. מתוך ורד אושר
השובע, פרח שחור של פחד מהרעב הבא גדל. ועם כל רעב, הפרח גדל,
מתפתח, עוד ועוד.

כל דבר מסתיים.
בכל סיום יש מוות.
וכל מוות מצמיח פרח פחד שחור בנפש.

והפחדים עולים ותופחים. הם מתווים את חיינו. ככל שאנו גדלים
אנו לומדים יותר. עושים יותר. פועלים יותר בתוך גן הפחדים
השחורים.
אתה הולך לחפש עבודה. ואתה שוכן בתוך גוויתה של העבודה הקודמת.
בתוך ההשקעה שנתת ומתה. בתוך השעות הרבות של הלמידה, של החברים
לעבודה, של הידע כיצד לנסוע ואיזה אוטובוס מהיר יותר. הרוב
נשאר מאחור. אולי רק עם חבר אחד תמשיך להפגש, ואולי רק עוד שנה
תיסע באותו קו אוטובוס - וכל השאר - לא ישאר מהם כלום, הם
מתים.
ואתה יודע שהעבודה הקרובה - גם תמות.
והחבר לעבודה- גם הוא.
הספרים, הידע, הרצונות, הכסף שנתת לועד הבית - הכל ימות.
בתוך הגן, אתה מהלך, מחפש עבודה חדשה. אתה יודע שאתה בגן, אתה
יודע שאתה מחפש עבודה שכל עתידה הוא למות כמו קודמותיה.
בתוך הגן אתה מחזיק את חשבון הטלפון שלך. כבר שילמת ושילמת. אך
גם תשלם ותשלם. כל תשלום מת עוד בטרם יצאת מהבנק. כל תשלום הוא
עוד עלה על פרח המוות. אתה מחזיק את הפרח בידך ואתה יכול לזהות
את המוות קרב ובא. הפרח יודע מה סופו של החשבון. כי לפרח הפחד
יש את כל זכרונות המוות של חשבונות הטלפון בין עליו.
אין סוף לדבר. המוות הוא לא הסוף. המוות הוא מרגע לרגע. המוות
הוא העבר.
הפחדים הם ההווה. הפחדים הם העתיד.
הפחדים מראים לך מה שיקרה. כי הפחדים מחזיקים את העבר.

מחזיק פרחים שחורים של פחדים אתה הולך בעולם. כל החלטה, בגן
יסודה. בכל מקום אתה מזהה את הפרח המתאים, ובו אתה מחזיק.
מעבודה לעבודה הפרח גדל. עליו מתפשטים. הידע מתאסף. המוות
מעמיק את אחיזתו עוד ועוד. ועם פרח גדול יותר, אתה ניגש לעבודה
הבאה בתור. אתה נותן פתרונות טובים יותר. תשובות עמוקות יותר.
החלטות רחבות יותר.

קוראים לזה נסיון.

המוות שהיה בחוץ, עתה הוא בפנים. פרחי פחדים מכילים את ידע
המוות. האדם זעק חמס מהמוות בחוץ, וכעת הוא שקע לתוכו פנימה!
וכך, בקרקע פוריה זו, הפרחים מתחילים לגדל פרי. פירות שחורים,
פירות המכילים מוות בתוכם. פירות שחורים שכולאים את המוות
בתוכם. פירות עליהם משקיף האדם ורואה כי טובים ונאים הם אך
בתוכם מוות שחור, מוות מעכל, מוות מכפיש השוכן ונחבא. מוות אשר
אם ייגע באדם יעכל גם אותו.

הגן מתחיל לשאת פירות. פירות שחורים. פירות גן העדן האבוד.
פירות ידע המוות. פירות הלוחשים על חיים ועל מוות ואתה אינך
מקשיב להם. פירות של פערים שחורים. פערים במרכז מהותך, אשר
משקפים את קרעי המוות שמסביב. עם המוות, לא הצלחת להתמודד.
הפרחים רק גידלו אותו. ניקו אותו. שטפו ועיבדו אותו. אך
הפירות, הפירות מכילים את קרע המוות. את הפירות, אתה יכול לשאת
בבטחון. פירות נאים, קשים, ברורים, שחורים וטובים. אתה מחזיק
את הפירות, וכעת אתה יכול להתמודד במוות מסביב. כעת אתה יכול
להתמודד במוות בתוכך. אתה מחזיק בפרי והפרי מחזיק בקרע.

פרי הפער השחור.
הפרי של המוות אותו אי אפשר להסביר. הפרי של התוצאות איתן אי
אפשר להתמודד. הפרי של החזרה הכה בלתי אפשרית על מעשים שוב
ושוב ללא סוף אותו ניתן לראות. פרי של איבוד כל דבר חשוב. פרי
הידע שאתה תאבד כל דבר שאתה עוסק בו כרגע. פרי ההבנה שמה שחשוב
לך עכשיו לא יהיה שם מחר. פרי חוסר ההגיון של העולם. פרי חוסר
ההגיון שלך עצמך. הפרי שמכיל בתוכו את אי ההגיון ומאפשר לך
לפעול בצורה סבירה. פרי שמכיל בתוכו את כל הזוועה של המוות.
פרי שבעזרתו קיימת התקווה לפעם הבאה. כי המוות בתוך הפרי, ואתה
רק מחזיק בפרי. ובשבילך המוות לא קיים. הקרע לא נראה, רק הפרי
מכיר בו. ואתה ממשיך לפעול בעולם למרות המוות, כי המוות אינו
בעינך. רק הפרי נשקף שם מושלם. והעולם משתנה יותר ויותר. הפרי
גדל יותר ויותר. אך אתה ממשיך להחזיק באותו פרי אהוב, שחור
ומוחלט. והכל משתקף בתוכו. ככל שיש יותר, כך משתקף בתוכו
יותר.
בעינך נשקפת אהבה חדשה. ואחריה עוד אהבה חדשה. ובפרי יש את מות
האהבה הקודמת ואת זו שלפניה. ואת מותן אינך רואה.
הפרי השחור.

הפרי מגונן עליך. עוטף אותך. מאפשר לך לראות את העתיד, לפעול
בצורה סבירה.
לא במחשבה לוגית וקרה.
לא במחשבה מלאה ומושלמת.
לא במחשבה חדה וברורה, אשר כל אחד יגיע לאותה מסקנה.
לא בראיה אלוהית המכילה את הכל ומאפשרת להגיע לפתרון המושלם.
רק במחשבה סבירה. כזו שנותנת פתרון סביר. פתרון אפשרי. פתרון
חלקי. פתרון אשר מאפשר למוות להיות חלק ממנו. פתרון אשר אינו
יודע מה יקרה. פתרון עם ידע מוטעה. פתרון עם זוועות המוות
מעברך. פתרון המכיל את מה שאתה יודע, את המוות שידעת, את
הפחדים ששוכנים בך.
פתרון שמאפשר לנוע קדימה ולפעול.
אתה מתרגל למוות. אתה מתרגל לפרי. הפרי נותן לך להתעלם
מהמוות.
הם קוראים לזה אפטיות. אי אכפתיות. התעלמות.
אבל זה רק פרי. פרי עץ הידע השחור.

האמת מתה. הכל אפשרי.
אתמול לימדו אותך שאסור לשקר - אבל אז אמך משקרת לדודתך, היא
אומרת שהיא חייבת ללכת, היא מחייכת אליך חיוך מתנצל. היא אומרת
שלא תלמד ממנה.
אתה לא לומד, אתה מגדל פרח קטן.
אתה מגן על החבר שלך - לימדו אותך שחברים תמיד מגינים אחד על
השני. אתה תעשה הכל בשבילו.
אז מותר לשקר בשביל החבר?
חברה שלך - שאתה כל כך אוהב, לא אוהבת את החבר שלך. אז מי יותר
חשוב?
האם לשקר לחבר שלך - על מנת שלא יידע את האמת על החברה שלך?
ואתה נפרד מהחברה - גם כאן המוות פלש.

והפרי בתוכך. ואתה הוא הפרי. כשאתה פועל, הפרי פועל. כשהפרי
פועל, אתה פועל. הידע בפרי, הפחד בפרי. הפער בפרי. הפער בתוכך
כלוא. אך בפועלך, דרך הפרי, הפער פורץ. קרעים של מוות משתקפים
דרך משקפי הפרי שלך לעולם החיצון ומשאירים בו סימנים. במשקפיים
יש פערים שחורים - פערים אותם אתה לא רואה במציאות, וכך באותם
מקומות שאתה לא רואה אתה דורך. דורך ויוצר מוות מסביבך. כי כל
מה שבתוכך נוזל כל העת מסביבך, ודרך הפערים הוא פורץ החוצה,
ואתה חבוש במשקפיים מצנזרות, נשאר עיוור לכך.
הפער פועל כי את הפער אתה לא מסוגל לקבל. אתה יוצר מוות בעת
התחבאותך מהמוות.
אך הרי אין בזה כל רע - שהרי המוות היה בחוץ לפניך, וכעת,
מחזיק במוות השחור בידך, אתה מביא אותו איתך, בתוכך, לכל מקום
בו תבקר, בו תפעל ותממש את עצמך.
כל מי שיפגוש אותך, יפגוש את הפערים שבתוכך, יתמודד בעזרת
פרייו במוות אותו אתה נושא. וכך אתה תשא בעזרת פרייך את המוות
שהוא נושא.
פרי אל פרי.
אדם אל אדם.
מוות אל מוות.
פער אל פער.

ואתה נע בתוך הפער. מממש או מתנגד לפעולת המימוש, אין זה משנה.
הפער הוא תוואי, קרע, קניון, שבו אתה יכול לזוז קדימה או אחורה
לאורך השביל בתחתית, אך לא לצדדים ולא מעלה. אתה לא יכול לנוע
כנגד הפער - אתה לא יכול לטפס על קירות הקניון - כי אז אתה
מתמודד במוות ישירות, ואת זה אתה לא יכול לשאת.
תוצאות פעולתך תמיד ינבעו מהפער. תוצאות קיצוניות. אולי הם
ינטו לצד אחד, אולי לצד אחר. אין הם הפער - אלא התוצאות. אתה
נע בפער, ומגיע לתוצאה מסוימת, אתה תנוע לכיוון השני, והתוצאה
תהיה הפוכה ממקודם. אולם תמיד תגיע לאחת משתי התוצאות. והפוכות
הן בדיוק.
לשבור. לצאת. לחדש תוצאה. לצאת מהפער ולעמוד מול המוות - זה
קשה ונדיר.

אם הפער בך הוא רגשי, תהיה מסוגל לאהוב או לשנוא את שפגע בך.
אתה לא תוכל להתעלם ממנו.
אם הפער בך הוא תלותי, תהיה מסוגל לעזור או לפגוע בכלב שממנו
את פוחד, אבל לא לתת למישהו אחר לגעת בו.
אם הפער בך הוא הפחד ממה שיקרה לגופך, פעולתך תתבטא בכך שגופך
יהיה רגיש יותר לגירודים או לא תרגיש כאב בכלל, אבל הגוף יהיה
מעורב בכך ולא התעלמות מהכלב.

זהו קרע מוחבא. קרע שאליו אתה לא מודע.
וכך תוצאותיו יהיו תוצאות קרועות. תוצאות לא צפויות, תוצאות
הפוכות, תוצאות פרדוקסיוליות.

כי המוות אין לו הסבר ולפרי אין תשובה.

איוב קרן
26.11.2001
תגובות: jobu14@backweb.com