מי מאתנו לא מכיר את התור בסופר ? כולנו היינו בסרט הזה, כולנו
נזכה לחוות אותו שוב ושוב, ומה שלא יהיה, תמיד זה יהיה התור
הכי ארוך. זה מתחיל ככה:
סיימתם את מסע הקניות שלכם ברחבי גלקסיית הסופרמרקט ואתם נגשים
לקופה. אתם מקווים שאולי הפעם לא יהיה תור, אבל מתבדים כשאתם
נוכחים לדעת שהמשחק של מכבי או הגשם שבחוץ לא הרתיעו אנשים
מלבוא לערוך את הקניות שלהם דווקא ביום חמישי בערב.
אתם בוחנים את סביבתכם טוב טוב ומנסים לגלות איזה תור הוא הקצר
ביותר. כולם נראים דומים. כשכבר בחרתם את המיקום שלכם, דווקא
אז תור אחד מתקצר, וזו שהייתה אחריכם ממהרת לתפוס את מקומה שם.
לא משנה איך זה קורה, וגם אין הסבר מדוייק למה, תמיד היא תסיים
לפניכם ותצא מהסופר עם חיוך של "ניצחתי" לכיוון שלכם.
טוב. אתם עדיין תקועים בתור הארוך שלכם, כשלפניכם עומדת אמא
צעירה עם תינוק בן שלוש שרוצה דווקא טורטית או טוב-טעם או כל
ופל אחר שנמצא ליד הקופות. יש להם נטייה לבחור דווקא את
המוצרים האלה, שנמצאים שם, וזה הגיוני: מנקודת מבטו של הילד,
הוא בא לעשות קניות עם אמא כדי לרכוש לו איזה שוקולד, אז למה
ללכת לחפש בכל הסופר הענק את השוקולד אם הוא נמצא ממש ליד
הקופות ???   עובדי הסופר מכירים את "תסביך התינוק" ולכן הם
מציבים שם את כל הופלים שעשויים לעניין את הרך הנולד. הדבר
שבאמת לא ברור לי הוא למה יש שם תמיד גם סכיני גילוח.
בקיצור, הילד רוצה ופל שוקולד. אבל למה שאמא שלו תקנה לו ?  זה
יקר לקנות אחד, אז היא פוטרת אותו ב: "יש לנו מספיק בבית" או
"תקבל שניים אחרי האוכל" ...
אבל הילד עקשן, מה לעשות, ולמרות שהאמא החזירה את הופל למקום
הוא לוקח שוב, ובדרך מפיל את כל הקופסא וכל הופלים מתפזרים על
הרצפה. "תראה מה עשית", גוערת האמא בילד, שבסה"כ רצה לבצע
רכישה אחת בעצמו בלי לשלם, והיא מפליקה לו על היד כדי שילמד לא
לקחת עוד.
הילד בתגובה מתחיל לבכות בסירנות שלא היו מביישות מגן-דוד אדום
שחזר מפיגוע, והיא מנסה להשתיק אותו בלי הצלחה. "תקני לו כבר
טורטית, חתיכת סתומה, והוא יירגע", אתם מהרהרים בשקט.
הילד בוכה והתור לא מתקדם. ולמה הוא לא מתקדם ?  כי בדיוק
בקופה ניצבת זקנה שמשלמת במזומן (כל הזקנות משלמות במזומן),
ורוצה להפטר מכל הכסף הקטן שלה, אז היא סופרת עשרות אגורות
עכשיו.
אתם מתחילים לאבד תקווה ובעצבנות גוברת חושבים לעבור לקופה של
"עד 4 פריטים", למרות שיש לכם חמישה פריטים, ולמרות שהקופה
עמוסה בהרבה יותר קונים.
אז אתם עוברים. זו הטעות הראשונה והקריטית ביותר. מצאתם קופה ?
תשארו שם עד הסוף. אל תסתכלו סביבכם, זה עלול רק להרוס.
אתם נמצאים כרגע בקופה העמוסה ביותר בסופר. דווקא היום כולם
החליטו לקנות רק 4 פריטים. בשביל 4 פריטים לבוא לסופר ? שיקנו
במכולת !!!    אבל, האמת היא שגם לכם יש רק 5 פריטים, אז אל
תעבירו ביקורת על אף אחד אחר שרצה לחסוך כמה ג'ובות והעדיף
לקנות בסופר במקום מתחת לבית.
טוב. "למה לא זזים" ?  אתם שואלים את זה שלפניכם.
"כי הקופאית טעתה בחשבון והיא צריכה אישור מנהל", ההוא עונה.
אישור מנהל זה דבר כל כך מעצבן. עד שהמנהל בא עוברות עוד איזה
3 דקות שבהן יכלתם להתקדם עוד 30 ס"מ בתור הקודם שהייתם בו,
והכל בגלל איזה קופאית סתומה שהעבירה מוצר של הקונה שנמצא אחרי
הקונה שאצלה. אבל מילא. מה זה יעזור עכשיו ?
אתם שמים לב בזווית העין שהנחמדה שהייתה אחריכם בקופה הקודמת
זוכה כבר לטיפול, אבל חוק מרפי חייב לעבוד נגדכם, אין מה
לעשות, ואתם משלימים עם המצב.
או !  הנה המנהל הגיע והוא מעביר את הכרטיס שלו בקופה והקופאית
ממשיכה לתקתק.
עכשיו מגיע תורו של איזה רוסי גדול עם עגלה מלאה ב: גבינות
לבנות, צהובות, קוטג', 2 חלב, שוקו, ביצים, עוף קפוא, סטייקים,
המבורגרים ושישיית מים מינרליים.
"סליחה, אבל זה קופה עד 4 פריטים כאן", אומרת לו הקופאית.
"אני שלושה דברים לקנות. יש מים, יש פרה, יש תרנגולת. רק 3
לקנות", הוא פולט במבטא רוסי כבד.
"הקופאית פונה אליו ברוסית ושולחת אותו לקופה אחרת. אתם
מרגישים מסופקים הפעם, וחשים שהסוף קרב.
איך שאתם רואים כבר את האור בקצה המנהרה ...  הפסקת חשמל.  בול
בזמן.
אחרי 5 דקות של חושך ותאורת חירום חזר החשמל. צריך להמתין כמה
דקות עד שהמחשב יטען את התוכנה ...
סוף סוף הגיע התור שלכם.
"יש כרטיס חבר מועדון" ?   שואלת הקופאית במבטא שעם הזמן השתפר
מרוב שהיא אומרת אותו 1547 פעם ביום.
"לא", אתם עונים.
היא מתחילה לתקתק ולבסוף שואלת: "אתם רוצים משהו ממבצעים" ?
ואתם, שרק חושבים כבר על הדרך הבייתה אומרים לה לא, ומפספסים
שתי משחות שיניים במחיר של 10 ש"ח ...
איך שאתם מסיימים, בהרגשת נצחון, אתם שומעים את מנהל הסניף:
"ילנה וסבטלנה, תפתחו עוד שתי קופות לקהל בבקשה ...