אשה מושלמת. כזאת שאתה יכול להסתכל עליה ישנה ולחשוב שכל היופי
שבעולם התנקז לתוך גוף אחד. אני יכול להסתכל עליה שעות ולא
להשתעמם. כשהחיוך שלה מתפשט הוא כל כך מדבק שקשה לך להחליט אם
לחבק אותה חזק או פשוט להסתכל ולאהוב אותה. היא תמיד מספרת את
הבדיחה הנכונה בזמן הנכון, והיא תמיד מרגיעה אותי כשאני עצבני
ולא בפוקוס. היא גבוהה כזאת וכשאתה משעין את הראש על כרית החזה
שלה אתה שוקע כמו במיטה שכל החיים היתה שלך. שכל השקעים
והבליטות מתאימים בדיוק לגוף שלך. אתה פשוט מרגיש כאילו הגעת
הביתה. היא תמיד יודעת מתי אני צודק ומתי אני טועה, וכל הזמן
אנחנו לא מפסיקים ללמוד אחד מהשני דברים. כל יום אפשר להתאהב
בה בגלל משהו קטן.
זהו, זאת האשה המושלמת שלי. זאת היא אומרת היא לא שלי, היא של
מישהו אחר או של אף אחד. ואני מחפש אותה כבר די הרבה זמן.
לפעמים סתם ככה ברחוב אני נתקל בפנים נורא דומות לתמונה,
והנשימה נעצרת. ופשוט אי אפשר להוריד ממנה את העיניים.
וזה מה שקרה לי ביום שישי האחרון. היא עמדה שם עם השיער החום
הגולש עד לכתפיים, ועם מבט בוחן שלומד את הסביבה, ועם החולצה
הצמודה שלה שהגיעה כמעט עד למכנסיים וחשפה בטן חלקה. היא היתה
טיפ טיפה מלאה, אבל כל כך חיננית. היו שם הרבה בנות יפות,
בדיסקוטק של קיבוץ להב, אבל זאת, היא היתה ממגנטת. עכשיו, אני
מתחיל עם בנות, ובזמן האחרון אני אפילו די טוב בזה, אבל תמיד
מול האשה המושלמת התבשל לי משפט שאף פעם לא יצא או שיצא עקום
לגמרי. אני חושב שבתת ההכרה שלי כבר ויתרתי מראש, אבל כשעברתי
לידה זה פשוט יצא.
"אני לא יודע איך את נראית בדרך כלל. היום את נראית מצויין".
אני יודע, זה משפט קצת נדוש אבל כנראה שכשנותנים מחמאה לבחורה,
לא משנה באיזו צורה, זה נוגע לה באיזשהו עצב. היא חייכה את
החיוך שסיפרתי עליו קודם, ואני פשוט המשכתי ללכת. דמיינתי אותה
עוקבת אחרי במבט. לבנות יש יכולת מדהימה ללכת את ההליכה הכי
יפה שלהן כשהן יודעות שמסתכלים עליהן. אני הייתי מתוח,
וכשנכנעתי לסקרנות והסתובבתי היא כבר רקדה עם אחת החברות שלה.
רגע קסם.
אחרי שבמשך כ-120 דקות ניסיתי לחשוב על משפט המשך מספיק טוב,
ובמשך עוד כמה דקות שיננתי אותו היטב, חיכיתי להזדמנות המתאימה
וניגשתי.
"נראה לי שאת נראית טוב גם בימי חול, אבל בשביל להיות בטוח אני
צריך להתראות איתך לעיתים יותר קרובות". עכשיו כבר נפלט לה
צחקוק בלתי רצוני. זהו, היא חצי שלי. "אתה באמת חושב שכדאי
שנגביר את הקצב בינינו?"  היא שאלה בקול מלטף וצרוד.
"אני כבר מרגיש מספיק נח בחברתך כדי לשאול איך קוראים לך".
"נעם", היא ענתה. נעם, שם יפה לבת. אם לא נתחתן אולי אני אקרא
לבת שלי נעם. יצאנו לטיול בשדרות הקיבוץ.
אני לא צריך לספר לכם איך זה באגדות, השיחה קלחה והיינו כמו
זוג מכרים זה מכבר הנפגשים ומעלים חוויות משותפות. דיברנו על
נוף ועל לימודים ועל פגישות מקריות במעלית. והתנשקנו בעדינות.
זוג שפתיים רכות מלטף זוג שפתיים רכות. נשיקה שהפכה לוהטת,
הלשון התערבבה. היא ליטפה את הגוף שלי, את הגב והישבן, ואני
ליטפתי אותה. קשה לי להעריך אבל זה היה משהו כמו שלוש או ארבע
דקות עד שהיא שלחה יד מלטפת אל עבר אזור החלציים שלי והרגישה
אותי.
האשה המושלמת! נוגעת בי. עכשיו זה כבר התחייב, גם אני התקרבתי
אל אגנה בליטוף, מסביב לירכיים, אל האזור האסור.
ונתקלתי.
עכשיו באמת נעתקה נשימתי. עמדתי שם בפה פעור ועיניים עוד יותר.
צעדתי צעד לאחור, ואיבדתי את ההכרה.
נעם, שם יפה לבת.