קרן-שמש ישבה מחוץ לביתה הקט שבצפון.
היא הביטה בשמי השחור האינסופי של החלל, בתוך תפזורת האורות
המרקדים, בתוך הגורל.
היה זה יום אביב נעים, ועבות קלים כיסו את חלק מהשמים, כמו כן
הירח זרח במלוא אונו, מנסה לגעת בה. לגעת, להרגיש, לדעת.
רוח צפונית לטפה את גבה ואת שיערה- שהיה המקור לשמה.
שיערה היה כמו השמש. חלק, צהוב ברובו, אך עם גוון כתום-אדום
בקצהו. כמעט כמו מרכז השמש עצמה.
לא אחת קרה לה שיצאה היא בימי הקיץ לטיול בשדה שיבולים,
והתמזגה איתם. היא הייתה כמו השיבולת, ואפילו פרפרים לא שמו לב
להבדל, וישבו על שערה- כציפורת.

קרן-שמש נכנסה הביתה, לחדש את קנקן הלימונדה שלה.
הרוח התחזקה מעט, נקשה על החלון, כמבקשת להיכנס.
היא אישרה את כניסתה של הרוח על ידי פתיחת החלון, דאז החליטה
להעתיק את מושבה אל תוך צריפה.
היא יצאה החוצה, במטרה להכניס את השולחן לביתה.
הרוח התחזקה עוד יותר, והעיפה את כוסה של קרן, אשר התנפצה
לאלפי פיסות זכוכית חדות כתער, והשאירה שובל צהוב על פני
האדמה.
היא הרימה את השולחן, מעמידה אותו במרפסת, מקווה שיעמוד ברוח.
זמן מועט לאחר שנכנסה לביתה, התיישבה ליד החלון, במטרה להרגיש
את הרוח הנעימה.

קרן-שמש התיישבה מול החלון, נותנת לרוח ללטף את כולה.
היא אף פתחה את רגליה, נותנת לרוח ללטף אותה במקומות האישיים
שלה, ושהם רק שלה.
השולחן אשר עמד בחוץ התהפך, או לפחות כך נשמע.
היא התעלמה מהרעשים, מתאחדת עם הרוח.
דלת הרשת המגנה על ביתה נתלשה מציריה מעוצמת הרוח, אך היא
המשיכה לשבת, מולה, נגדה.
היא עצמה את עיניה, מתאחדת עם הליטוף, עם ההרגשה, גם כאשר ידעה
שעוד רגע קט היא תיפול אחורה ממנה.

קרן-שמש התעוררה למשמע צעדים מולה.
מולה עמדה דמות, של רוח הצפון.
זכר, בשנות השלושים לחייו, בעל שערה אפורה מתולתלת למצחו, כנגד
רעמת השיער השחורה הגולשת מראשו עד כתפיו. הוא לבש חולצה
שחורה, אשר הבליטה היטב את תווי גופו החסונים והמוצקים, וסימלה
את כל מה שהיא יכולה לקוות לו.
מכנס הג'ינס השחור הבליט את גבריותו באזור חלציו, דבר שהיא
יחלה לו זמן רב מדי, לבדה.
גלימה ארוכה עטפה את גופו, מכסה את עיניו למתבונן, משאירה
מעטפת של מסתוריות עמומה סביבו.
ואז, כמעין מתוך הערפל של חושיה, הוא רכן לעברה.
הוא קירב אליה את שפתיו, מנשקה, מעביר בה זרמים שלא ידעה
שקיימים קודם, מחשמל אותה, מהמם אותה. מרטיב אותה.
היא כמעט נפלה מכיסאה מעוצמת הנשיקה, ועוצמת הרוח.

קרן שמש התעוררה.
לא ידעה עם זה היה חלום או מציאות, אבל רוח הצפון אכן נמצאת
שם.