י. יעל / הכמיהה להיות אוויר |
והשמש... כמעט נעלמת. מולך במרחק. ואתה יודע איך לשמור על
אשלייה של יציבות. לשמור את המבט רחוק שלך רחוק באופק, האדום
משמש, ולא להסתכל כשאתה נשמט.
ואתה על הברכיים. מתנשם, הידיים בחול, העיניים באופק, הפנים
מכווצות בכאב עצור. כמה זמן כבר? אתה עדיין נושם. אותו אוויר
שיש בו כלכך הרבה רחוק. ואתה מייחל, מבפנים, חזק. אבל לא מסוגל
להיעלם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|