18:20
איזשהו אושר עילאי נדמה שממלא אותך כל אימת שאתה רץ להתאחד עם
אהבתך. כמובן שהירידה מן האושר הזה היא פתאומית מדי, דרסטית
מדי. נפרדתי מאנדי לשלום ועליתי על האוטובוס. ניסיתי לחייך אבל
כשלתי. איזושהי תחושה קרה ולא מוכרת נכנסה לי לקיבה. חשש
מסויים. "העתיד לא מבשר טובות"-לחשתי והנחתי יד על בטני. אני
בחודש הרביעי להריוני, מאותו אנדי מופלא שלי.ליטפתי את עורי
בחיבה וחשתי את פעימות לבו הקטן של העובר. אותה תחושה חזרה
לאזור הקיבה. הפעם כמו מעין כאב חד. התבוננתי סביבי. הילותיהם
של יושבי האוטובוס סביבי זהרו באפלוליות של האוטובוס.כל כך
הרבה רגשות. בין כל ההילות הישנוניות או הפגומות או הרגילות
הבחנתי בהילה שונה. זוממת. ארגמן בוהק הקיף את האיש לידי. פניו
היו לא מגולחות ועיניו נטולות שינה. "אנדי"... לחשתי והחזקתי
בידי את האגרטל שהוא נתן לי לכבוד הדירה החדשה. ריכזתי את
מחשבותי בו. אך דעתי הוסחה ללא הרף בגלל האיש חורש הרעה שלידי.
ירדתי תחנה ליד הבית שלי, רק בגלל הפחד.נשמתי לרווחה ופקחתי את
עיני לחושך שסביבי.הבטתי שוב באגרטל. דבר יפה. עם זוג עיניים
מאויירות שהביטו בי מתוך הזכוכית. בהשתקפות הזכוכית קלטתי לפתע
את האיש ההוא. התחלתי ללכת במהרות. עוד כמה מאות מטרים ואני
בבית. האיש הלך אחרי. עוד מאה מטר.... חמישים... שלושים... את
העשרים מטרים האחרונים כמעט רצתי. עמדתי לבסוף ליד דלתי.
חיפשתי בתיק את המפתח "נו כבר.. קיבינימט.. נו"- קיללתי וחפרתי
בתיק.. לפתע הלב שלי קפץ. הרגשתי ידיים גדולות, מחוספסות,
אוחזות בי. ה"סנאפ!" של הסכין עבר באוויר. לא נאמרו מילים. אני
דידיתי לאיטי לכיוון המדרגות , בלי ששמתי לב. שתי העיניים של
האגרטל כאילו עקבו אחרי בחשש.התקרבתי יותר ויותר לקצההרגשתי
שאני מאבדת את שיווי המשקל, ובבת אחת נפלתי אחורה.
אגרטל הזוככית נפל והתנפץ, גופי השתטח על הרצפה מייד אחר כך.
רסיסי הזכוכית ניקבו חורים זעירים בגופי והדם החל להשפך החוצה,
משאיר כתם גדול ודביק בחולצת הכפתורים הלבנה שלי. הזר גרר אותי
לחדרו של השרת. הוא כפת את פי בסמרטוט והפשיט אותי, לאט לאט,
מתענג לראות את עיני נקרעות בחרדה. כל פיפס קטן מהחדר שבחוץ
הקפיצו אותי אך הוא שמר על ארשת מאיימת. ופתאום היה חושך.
הרגשתי גוף זר חודר אלי.וזה לא היה כמו סקס, שכל האזור משומן
ומוכן לדרך. היה לי יבש. כאילו כל הנוזלים התרכזו אצל העובר
שמרו אותו בטוח ורגוע. כשזה נגמר, לאחר כמה דקות, הוא השכיב
אותי על הזכוכית ונגע בבטני. ירקתי ונהמתי. כמו חתול.פתאום
מישהו נכנס. זה נגמר. הוא ברח. השכן טוב הלב הכניס אותי לדירתי
והכין לי כוס תה. לא נגעתי בה. סגרתי את החלונות ואת הואר
ונשכבתי על המיטה. נגעתי בבטני, מצפה לשמוע את פעימות הלב
הקטנטנות והשבריריות של ג'רמי- העובר. דממה. איבדתי גם אותו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.