עליתי לגן-עדן, מה אתם יודעים כל כך יפה כאן, ברקע יש איזה
שירים שאתם בוחרים ומופע האימים של רוקי מוקרן על מסכי וידאו
ענקיים, אף אחד לא משמין ולא משעמם ואפילו יש לנו ספריה ענקית
כזו עם כל ספרי אתגר קרת, אנחנו מאוד אוהבים אותו כאן.
וכל דבר שאתה כותב יוצא לך בול מה שרצית, ואתה אפילו לא צריך
להתאמץ ולתקתק את הסיפורים, אתה רק חושב אותם והם כבר נכתבים
מעצמם.
אתמול ראיתי כאן כמה משוררים מתים ואת שייקספיר שחושב שהוא
המנהל של כל המקום הזה, הוא לא מפסיק לדקלם את מקבת וממלמל על
הנוער שמגיע לכאן.
כל החסרונות שלך נמחקים ברגע שאתה מגיע, אתה עובר באיזה מגלה
מתכות ענקי כזה רק שהוא מגלה חסרונות, שעברתי שם הוא התחיל
לצפצף כמו איזה משאית ביציאה מחניה, אבל השאירו אותי בכל
זאת-על תנאי.
יש פה טלוויזיה בלי פרסומות ואת כל הסרטים הכי חדשים, ואף פעם
אין הפסקות שידורים-חוץ מביום כיפור.
אתמול ראיתי תכנית ממש מצחיקה, השכן שהיה גר מתחתי, כלומר לפני
שבאתי לכאן, בגד באישתו עם איזו זונה שגרה בהוסטל מולנו, והיא
תפסה אותו והתחילה להשתולל ולצרוח ולהעיף את כל הדברים מהחלון,
וצעקה שהוא יגיע לגיהינום-וזה הקטע שהכי שפך אותי-כי ראיתי את
השם שלו כאן-הבנזונה.
ובאיזו שלב הייתי ממש חייב להשתין - אחד מהחסרונות היחידים שיש
פה - אז תפסתי לי איזה ענן פנוי והשתנתי ואתם שם למטה התחלתם
להשתולל כי יש גשם... ראיתי אפילו ילדים מנסים לשתות אותו...
מה שכן תמיד יש פה נייר טואלט - רך כזה - מהאיכות הכי טובה -
כי הבוס  לא מתפשר על דברים כאלה.
ג'ים מוריסון בא להופיע אתמול-והיה ממש ענק-הוא השתולל לאללה
ואחר כך הלכנו איתו לאיזה ענן מבודד והתמסטלנו איזה ארבע שעות,
הוא הניד בראש ואמר שהוא ממש שמח שהוא כאן, הרבה יותר טוב
מהאמבטיה שהוא היה תקוע בה יותר מידי שעות.
ואז הוא שאל אותי למה אני כאן, עשיתי לו תנועה עם הראש שאני
שפוך ושנדבר אחר כך ,התנדנדתי לענן שלי והתחלתי לבכות, גן-עדן
לא גן עדן, מבאס לי לאללה להגיד לו למה אני כאן.
לכולם יש פה סיבות מגניבות או לפחות איזה מעשים טובים לאורך כל
חייהם-הנזירה תרזה איזה שני עננים לידי והיא כל היום מתפללת
ודואגת לכל ההודים או משהו - ורק אני בנזונה אנוכי שלא עשה ולא
יעשה כלום בשביל אף אחד, זה שיריתי לעצמי בגרון לא עושה אותי
מי יודע מה מרתק, שיט, פעם הבא אני לוקח איזה מנת יתר.