ידיו הקפואות זרמו על גופה הלוהט מדם
הסתכל לה לתוך העיניים במבט חודר ותם
אחז את הזכוכית החדה שנצצה כמו מליוני יהלומים, מתח את עורה
הדק והתחיל לחתוך
מגעו היה אלוהי.
הדם ממנה נשפך על גופם כמו אלפי מפלים שקופים וצלולים, הוא
רטט.
הוא ליקק את דמה שנזל מהפטמה החתוכה וביחד עם הדם נישק אותה,
העז לנשוך בכל הכוח את שפתייה הבשרניות שהפכו הן לכחולות,
התפוצצו, ודם כל כך אדום-המשיך ממנה לזלוג.
מאוחדים לנצח?
או חסרי שאיפות?
היא לעולם לא חיה בספק.
שרויה באהבה ובעוז שבדמו נתן לה
לא היו לה שאלות, פסעה בצלליות הגשם.
כשבאיחודם לנצח הייתה בטוחה, אחרים בה ראו כשלא שפויה.

כמעט מבוגרת, מלאה בחתכים, כל חתך אחר מזכיר לה לאור הנר איך
הם היו נאהבים.
דם האהבה, הם לעולם לא הבינו מה משמעותה..
קרעה שורפה, כמו באותו הלילה שהעזה להקריב את דמה בשבילו.
כשידיו הקפואות זרמו על גופה הלוהט מדם,
מבט עיניו היה צלול ותם,
מאוחדים לנצח?
חסריי שאיפות?
נשארה היא,הזכוכית והדם לבדם בלילות.

אי שפיות מקרית