כשעצוב לי
וכואב
וקשה
אני מתיישבת על הרצפה בפינה חשוכה
ומדמיינת אותה
עומדת מולי, מדהימה יותר מתמיד
מבוגרת ממני, בוגרת בהרבה
חכמה יותר ויודעת יותר
מסתכלת עליי בעיניה החומות, שכל כך דואגות לי,
לוקחת את ידי הקטנה
ואומרת
אל תדאגי, הכל יהיה בסדר. אני איתך, תמיד.

ולמרות שהיא אף פעם לא עשתה זאת
ולמרות שהיא כבר מזמן עזבה
אני מוחה את הדמעות
מתעודדת
קמה
וממשיכה לחיות.

אך תמיד חולמת
שיבוא יום ודרכינו יצטלבו שנית
והיא תבין עד כמה אני זקוקה לה
ואז אף פעם לא תעזוב שוב.