אני נופלת ונופלת ונופלת
והראש נחבט בתחתית
והמכה כל כך חזקה וסחרחורת גורמת לי לאבד את ההכרה
ואני רואה אור בקצה המנהרה אור חזק שקורא לי לבוא אליו
אור שאומר לי די ותרי על החלום הזה של החיים
ותרי על החיים מה יש לך שם
כלום אני עונה
אין לי עבודה ולא מקצוע לפרנסה
אין לי אהבה
ועדיין גם לא הקמתי משפחה אין לי כלום
יש לי רק את גופי מוחי ונשמתי
ומה כל זה בעולם שכזה
ואני הולכת לאיבוד והקול הזה אומר לי ריק
ריק
הכל
ריק
אין כלום בעולם הזה ותרי על החיים האלו
ואז אני פוקחת עיניים ו"מביטה" לקול בעיניים ואומרת לו
אתה לא שייך להיום אתה שייך לאתמול
שייך לעבר שלי לכאב לדיכאון לתבוסנות שחייתי בה
לחוסר יכולת להסתכל קדימה בחיוך
לעצבות שעוטפת אותי
אבל לא, לא יותר
אני קמתי אני עומדת אני עומדת נגד הקול הזה שמנסה כל פעם מחדש
להיות חזק יותר מהקול החדש
ואז חיוך נמרח על שפתיי
התיישבתי וכתבתי נגד הקול הישן הקול מהעבר
וראיתי איך אני מנצחת אותו שוב
אני חיה ויש לי הרבה בשביל מה
נסה לדמיין איך החיים של כולם היו נראים בלעדיי
נגעתי בהרבה חיים בחיי
ויש הרבה חיים בזכות חיי
וזו הזכות הכי גדולה לחיים