מור בלבן / פחדים |
הצטמצמות שעה, דקה.
כבדות של איברים עקומים.
אנחנו ישנים אך מפתחים פחד ממוות,
מחיים אולי...
שכחה כבר לא מטרידה אותי כמו אז
השערות ממשיכות לצמוח מהשורש
וזה חשוב, עכשיו אף יותר.
אנחנו ישנים אך מפתחים
פחד משינה.
סתם שאלו לשלומי ברחוב,
אני לא עונה וממשיכה.
מספיק סינטטי גם בלי זה.
דקה חולפת, רגל ועוד רגל נדבקות לרצפה.
אנחנו לא ישנים כבר.
חיים וזה חשוב עכשיו אף יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|