אביגייל דור / שלכת |
ממני
אני עומדת
כמו עצים בסתיו
עירומה
וקר לי.
הקרקע מתחתי מלאה
בעלי רגש יבשים
עפים ברוח למקומות רחוקים
נערמים על המדרכות
הופכים עם הזמן
מיופי ללכלוך
ממה שגורם לך לחייך
למה שנדבק לך לנעל
כשאתה ממהר
משיר של סתיו, לשלולית של חורף.
וצר לי
על עצמי
ואני מחכה
לאביב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|