שכבה על שכבה על שכבה על שכבה
מרוב שכבות לא מצאנו כבר את
עצמינו
באמצע, קטנים ועייפים
עם כל שכבה איבדנו קצת יותר
משלנו
הפכנו להיות יותר עייפים
ממלחמות היומיום, מלהסתיר
מלהשתנות, מלהיות מה שהיינו צריכים
להיות.
משכבות יפות של שכחה וצבע
בוהק וצבעוני, מסתיר את
הכתמים, את הפצעים
את הליכלוך.
שכבות מחממות ורכות
מגינות עלינו מעצמינו
מרדימות אותנו, לאט, בשקט
התכסנו כבר כולנו
לא נשאר דבר
חשוף,שונה
ממינו
אנחנו כולנו
שכבות על שכבות על שכבות
שכבות.