אלעד רוזנטל / הפרפר |
מתבונן לו שם מלמעלה,
צוחק על כל העולם,
בלי צרות, ללא בעיות.
לפעמים אני מרגיש שהוא צוחק עלינו -
בני האדם המפגרים.
אנחנו רצים ומתאמצים
כדי שנוכל להיות פרפרים,
כדי שנוכל לנוח לנו על עלה קטן
ולצחוק על כל העולם.
יושב הוא שם ומשתזף לעיניי השמש הקודחת
ואנו בשלנו רצים ומתאמצים.
הוא לא דומה לך כלל,
הוא צבעוני ויפה ואתה מכוער.
אומרים לך שאתה גולם,
אומרים שאתה לא יודע כלום.
אז מה רע בלהיות גולם?
בסוף תהיה פרפר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|