שאלו אותך פעם מה תיקח לאי בודד?

לפני שבועיים, נסעתי עם אוהדי, החבר החתיך שלי לכינרת. לאוהדי
יש סירת מנוע נחמדה כזאת, ואנחנו החלטנו לעשות שיט בכינרת, עם
פיקניק קטן. בלילה לפני ארזתי פשטידות, סכו"ם, צלחות וכוסות,
שתייה וחטיפים בסלסילת קש שבתוכה מפה משובצת, ממש כמו בסרטים.
בבוקר הטיול נסענו בערך 3 שעות, והגענו לחוף בדרום מערב
הכינרת, לא זוכרת את שמו כרגע. אוהדי ואני הורדנו את הסירה
מהעגלה של האוטו, הוצאנו את כל הדברים מהאוטו ושמנו בסירה.
אחרי שסיימנו לסדר את הכל, דחפנו את הסירה למים, נכנסנו לתוכה
והתנענו.
אוהדי היה מומחה בהשטה, והוא ניווט בטבעיות, חומק מסירות
דייגים או מאופנועי ים. מדי פעם לפעם הוא הביט בי באהבה והתחיל
לדבר באזני דברים רומנטיים, כמה שאני יפה והוא אוהב אותי. אני
אוהבת אותו ככה, כשהוא מוריד את מעטה הקשיחות שלו ואז נותר
האוהד שבו התאהבתי. התנשקנו והתחבקנו קצת, ואז, פתאום באמצע-
בום!!!. אוהדי נלחץ, הוא לא הבין מה קרה, והאמת היא שגם אני
לא. הכל היה בסדר בלוח השעונים של הסירה. אוהדי הסתכל מעבר
לדופן הסירה, ואז צעק "לא!". שאלתי אותו מה קרה והוא הצביע
לכיוון מטה בשפתיים רוטטות. התקרבתי לדופן הסירה וראיתי את
המחזה המשעשע. בזמן שאוהדי דאג לספר לי כמה שהוא אוהב אותי,
הוא לא שם לב והסירה נתקעה על אי קטן באמצע הכינרת. זה לא היה
בדיוק אי כזה כמו בסרטים, עם עצי קוקוס וצמחייה נרחבת, אבל זו
פשוט היתה יבשה בלב ים. נו טוב, ימה.
"שיט..." מלמל אוהדי. "מה נעשה עכשיו?" שאלתי אותו. "מאיפה אני
צריך לדעת?!", הוא התפרץ עלי, "איפה הפלאפון שלי עכשיו?!". הוא
היה עצבני מאוד. אף פעם לא ראיתי אותו ככה. הוא התחיל לסרוק את
הסירה לאורך ולרוחב, מחפש את הסלולרי הקטן שלו. פתאום נזכרתי
"השארת אותו באוטו, זוכר? אמרת שהוא תמיד מפריע לך ולא רצית
שהוא יצלצל באמצע הטיול שלנו". "תסתמי ת'פה עכשיו! את לא רואה
שאני מנסה לחשוב מה לעשות?" הוא צרח עלי. "רק עניתי לך איפה
הפלאפון היקר שלך.." סיננתי לעברו, ואז סתמתי. הלכתי לעבר ארגז
הפיקניק, הוצאתי פשטידה והתחלתי לאכול.
"בהמה", הוא סינן לעברי, "אנחנו תקועים על אי בלב הכינרת, אין
לנו איך להזעיק עזרה, אין אף אחד בסביבה, וכל מה שאת חושבת
עליו זה אוכל". בשלב הזה כבר התעצבנתי על אוהדי. עד כמה שאני
אוהבת אותו, הוא החליא אותי באותן דקות עד שהרגשתי שאני חייבת
לתת לו איזו סטירה שתחזיר אותו למציאות. "אתה יכול לרטון,
לכעוס, להתרגז ולצעוק, או לנסות להפיק את המיטב מהמצב, ולחכות
עד שסירה אחרת תעבור פה". הוא המשיך לרטון על הכל, כמו לא שומע
את מה שאמרתי לפני דקה, ואני התעלמתי והתפללתי שתעבור כבר
סירה. היינו תקועים במצב של שתיקה צורמת שהופרעה מדי פעם על
ידי קללות מצד אוהד. אחרי שעתיים בערך עברה סירת דייגים במקום
ואספה אותנו.

אני נפרדתי מאוהדי כשהדייגים הורידו אותנו בחוף בו חנה האוטו.
הוא מצידו לא הבין כל כך למה אנחנו נפרדים, הרי זה היה רק
"ויכוח קטנטן וחסר כל משמעות". אני מצדי הבנתי, שלפעמים דרוש
אי בודד, אפילו אם הוא באמצע הכינרת, כדי לגלות את טיב האדם.