קבוצת זרקורים מאוגדת נדלקת יחדיו
באור חמה לבן, מסמא עיניים,
המצמצם את האישון לראש סיכה,
כך נפגשו עינינו
האור חלף דרך עיניי,
חלחל לנפשי באיטיות,
עד שהפך קבוע, שייך,
בכל פעם שאנו מתחברים
בתחילת האושר עם גן העדן מלפנים,
עוצמת התענוג לעיתים מבלבלת
בעת כניסת אי האמון בקיומה, בגודלה,
מובל על ידך, לפי קצבך
מדהימה בכל פעם מחדש,
יודע אותך, יודעת אותי
כריקוד הזדווגות של הנפשות,
בקצב מותאם בשלמות
אשר מטריף אותי מאושר, מבפנים,
מעתיק את המילים משפתיי
חוץ מאחת...
                תודה
                      לך
                          רננה