נשימות כבדות, עולות ויורדות בחזה
השיער שלו שוב מבולגן, ובנגיעה קלה שלי אני מזיז קווצת שער
מאחורי האוזן
אני מסתכל בעיניים שלו, עיניים כהות, עמוקות כמו תהום, אני
רוצה לצלול לתוכן
נשיקה
השפתיים שלו יבשות, אולי כי הוא לא שתה כלום כבר שלושה ימים
המזגן לא פועל, ולשנינו קר, חם ורע לסירוגין
אני לוקח מטפחת לבנה ומנקה את הזיעה מהמצח שלו
ארבע לפנות בוקר, זריחה, והולכים לישון
תישן, מתוק שלי, מחר יום ארוך, תישן טוב הלילה


אני חולם על סבא שלי, אנחנו קוברים אותו בחצר של בית הספר הישן
שלי
אני רואה את כל קרובי המשפחה מעלים זיכרונות ממנו
הם מדברים על כובע הצילינדר האפור, המקטרת הארוכה, איך תמיד
ישב על כיסא נוח
גם לי יש סיפורים עליו, רוצים לשמוע אותי? למה אתם לא עונים,
לא מקשיבים
הם לא רואים שגם אני מנגב דמעה, אני בלתי נראה בשבילם
כמו תמיד
הפעם זה רק חלום, אבל במציאות שלי הכל יותר עצוב


נשימות כבדות, עולות ויורדות בחזה
אני מתעורר מהבכי החלש שלך, בשעת צהרים מאוחרת, לאן אתה בורח?
תחזיק לי את היד, כי אתה לא הולך, שוב צריך לחתוך אותך שתירגע,
כולך כבר חתיכות, החתיך שלי
לא לנשום
אני מפשיט אותך בפעם האחרונה, ובפעם הראשונה אתה לא מתנגד
אני מצמיד את האוזן ללב שלך, הוא כבר לא מנגן כמעט אף צליל,
הלב שלי יותר חזק
הפחד בעיניים שלך כמעט נעלם, בדם שיוצא מאיתנו אנחנו נקשרים
בשבועה
תישן, מתוק שלי, מחר יום ארוך, תישן טוב לנצח


אני חולם עליך, אני קובר אותך בחצר של בית הספר הישן שלי
האובססיה שלי ניצחה את הפחד שלך, ועכשיו שנינו הפסדנו במשחק
תנסה לחשוב מה היה קורה אם לא היית כל כך מפחד ממני, אם היית
אוהב אותי
אבל אתה לא הבנת, שהטירוף שלי נמדד באהבה שלי כלפיך
אני כבר שומע סירנות משטרה, אנחנו נפרדים כאן לתמיד
נשיקה אחרונה
הפעם זה לא חלום, אבל במציאות שלי הכל יותר עצוב


והיית שלי, והלכת ממני, ולעולם כבר לא נהיה שוב ביחד, באביב